משחק מטומטם

נועם פנחסוב

Play
4.5/5

קול נשי מלאכי פותח את האלבום "יום אחד אברח מפה אמצא מקום, שלווה, את ראשי אניח קצת, יצופו לידי הצבעים שלא דהו התערבבו…"
במעבר – נכנסות החשמליות. קולו של נועם פנחסוב – בפרפראזה על הטון הענוג בפתיחה, משדר כאב עמוק. מוטו למערבולת רגשות של נפש מדוכדכת, ששרה את צער יחסיה עם מושא אהבתה. שילוב של צליל רוק ומיתרים אקוסטיים.
טון התוגה הזה יעבור לאורך האלבום, שרובו ככולו – שירי אהבה ושברונה. צבעיו (של הקול) יגיעו עד דכדוך ב"אני רואה אותך לאט לאט נעלמת", שיר שני בדיסק. דמיונו יגיע עד משפטים הזויים כמו "את לא נראית בזמן האחרון/ ואת כוכבת/ זה קצת מזכיר סרטים/ שאת אוהבת לראות". המנגינה והקול משכנעים שפיו וליבו שווים. גם כאן צבעים – אבל שנמחקו.
הוא שר בלדה מלודרמטית כמו "תראי אותי" שמסתיים במשפט – "מרחת עלי שקרים שרצית לראות" – על הפער בין מה שהוא מרגיש כלפיה ובין חוסר היכול לפענח אותה.
נועם פנחסוב מתמחה בבלדות פסנתר עצובות טעונות אווירה שעשויות לדכדך שבורי לב (נאמר – מאהבה נכזבת) עד דמעות.
אני קןרא שורות יפות בעיבוד קלידים סיקסטיז (פרוקול הארום, למשל) – גם כאן על הטראומה שבינו ובינה, אבל מזווית קצת אחרת. השיר נקרא "עדיין לא": "עדיין לא שילמתי את הדוחות מתל-אביב/ עדין לא ניקיתי את הלכלוך שמסביב/ עדיין לא חייכתי מבואו של האביב/ כי את השארת אותי/ עם כל הנטל בעצמי" 
מצד אחר הוא מביע ב"אין מה לאבד" את יגונו מנקודת מבטה של האהובה – על אהבתה אליו. "אני אוהבת אותך פחות מאיך שאתה / אני אוהבת אותך פחות מאיך שזה נראה / שומרת אותך קרוב, ומשתדלת שלא לחשוב / להיות קצת לבד / לחיות בנפרד / אולי קצת יותר לבד 
 איך אפשר להשוות עוצמות אהבה? אבל היא יודעת לקבוע: "אני אוהבת אותך פחות מאיך שאתה". מתחיל מן השקט ומתפתח לסערה תחושתית.
נועם פנחסוב רוגש ומתרגש. צליל חשמלית בודד בפתיחה מסמן סולם נוגה. הטון אינטימי ומתכוון. הצער מגיע משקט מתוח שקיים בשיר, מתעצם בהמשך כשצליל החשמליות, מתערבל בקולות שמימיים קסומים, ומגיע לשיאי המלודרמה בזעקה התסכול הכבד.
שינוי קצב משמעותי מגיע רק בשיר השביעי ב"אל תדאגי", שמקרין זיק של אור בקצה מנהרת האהבה הדוויה. פחות מיוסר. ב"הבנתי בערך" – חוזרים לקו המלנכולי הקודר, המנגינה בסך מזככת ביופייה  וטון הנוחם – מסיים ב"מתחיל לנשום".
גם אם אחרי 12 שירים יש תחושה של שיר מלנכולי ארוך אחד, הקשבה שנייה ושלישית תבהיר את הקווים המלודיים היפים של פנחסוב, את היכולת להביע רגש אמיתי בטון דרמטי שאינו משקר.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן