אורו של הגיטריסט עידו אגמון הבליח ליהודית רביץ, שאימצה אותו לאלבומה החדש. לא סתם אור אלא "אהבת חייו". כאן אין מקום לפרשנות מיוחדת. האור הוא האור הרוחני, או הקבלי. תרצו – אורו של מי שברא את האור, ומאז בריאתו הוא המניע של היקום ושל הפרט. בזכות האור מסוגל הדובר, המתאר עצמו  כ"איש כפוף מעל מיתר", לחבק את גורלו – גם אם הוא מר, ולקום בבוקר מעודד בתחושה שעדיין האור מאיר עליו. על הנייר – טקסט פשוט, שאינו מעורר השראה מיוחדת. ואז מגיעת המוסיקה, שנפתחת בתיפוף מארש, והיא מסוג הפשטות היפה הכובשת, מעין בלדה ברזילאית חוצת זמנים, חפה מאופנתיות, קורטוב של נוסטלגיה (העיבוד  המוצלח לחצוצרה) פשטות שאתה מתאהב בקלות נסבלת משמיעה ראשונה, מאירה את אהבת חייו של עידו אגמון באור נוגה מזוכך שמגיע מהטון הרך, הרומנטי, הבוטח והמלטף של יהודית רביץ.

מהי אהבת חיי/ האור שמאיר עליי/ מהי אהבה בלי תנאי/ האור שמאיר עליי/ כביש שחור בלילה קר/ מתגלה בו דרך סדק צר/ עד הבוקר מהבהב ושב/ האור שמאיר עליו
תסתכלו על העולם/ קרוב לסוף ולא מושלם/ אור גדול שנח עליו/ כדור כחול ומעורבב/ רק בחושך עוד כוכב/ ירגיש קרוב ולא ישכב/ כל מה שעצוב עכשיו/ לא יכאב
מהי אהבת חיי/ האור שמאיר עליי/ מהי אהבה בלי תנאי/ האור שמאיר עליי/ איש כפוף מעל מיתר/ מחבק את גורלו המר/ עד הבוקר מהבהב ושב/ האור שמאיר עליו