רק לך מותר

לירז צ'רכי

הד-ארצי
4.5/5

לירז צ'רכי שרה בטון מלנכולי דרמטי – "רק לך מותר להתגנב לתוך הראש שלי/ רק לך מותר לצותת למחשבות". העיבוד של יוני פוליקר מעניק לשיר (רחלי שביט/ דקלה) קישוט ים תיכוני מעודן. צליל הניי של אמיר שהסר מוסיף את הלחלוחית האוריינטלית היפה.
אחרי 11 שירים מתברר שנוצר כאן זמר ים-תיכוני אותנטי:  לירז צ'רכי נותנת קונטרה למוצרי האינסטנט הנקראים "מזרחיים" או "ים תיכוניים". לא סתם בחרה לירז צ'רכי ביוני פוליקר כמעבד לשירים שלה. פוליקר הוא מוסיקאי,מלחין נפלא, ובאלבום הזה – מעבד מצוין, עלה על הצרכים של צ'רכי. 
ב"אל תסרגי לו סוודר" (רחל שביט – סגיב כהן) – נוגעת לירז צ'רכי בנושא הזוגיות בטון של זמרת המזכירה זמרות יווניות גדולות. השיר נכתב על בסיס האמונה, שאם היא סורגת לו סוודר – הזוגיות תתקלקל. לחן פופ מלודי ענוג שמתקשט בצלילים מזרחיים משדרגים.
גם שיר "חפלאי" כמו "הסוף שלא נגמר" (מילים ולחן של יוני פוליקר) – על זוגיות טראומטית מנקודת מבטה – הוא שיר רוק ים תיכוני אותנטי, ולירז נשמעת זמרת העם המודרנית בעיבוד יפהפה לכלים אתניים.
לירז (מוצא פרסי) כתבה את "השיר עליך" ללחן פרסי עממי הנוגע בגעגועים לעיר שבה גדל אביה. לחן ומוסיקה כביכול קלילים, אבל טעונים בדרמה. חוזרת להוויה של אז, מנסה להריח ולטעום מהימים של הילד-אביה. היא שרה בטון מתכוון "אני אשיר את השיר עליך", וזהו עוד אחד השירים שמסמנים פופ ים תיכוני אותנטי בעל גוונים של מוסיקה יוונית, ולירז, נשמעת פתע מעון זמרת רמבטיקו.
וכדי לחזק את האוריינטציה הים-תיכונית-יוונית – מגיע "דרך זרה" (מילים ולחן: יוני פוליקר) – "יוצאת הבוקר אל דרך זרה/ ממך אל מישהו אחר/ איתו מצאתי ילדות מוזרה/ שבי רצתה להתעורר". – גם כאן געגועים לילדות, וגם כאן השיר נשמע בלדה יוונית מהסוג האל-זמני גם בטקסט – "לא ידו לשקר לי שתי עיני". לירז אמוציונאלית, מ ביעה את עמקי נשמתה.
הקלילות היפה: "טוב לי לבדי" (קובי אוז, איה כורם, מיקה שדה) שיר אהבה בשפה שכמוה שמענו בפסטיבלי הזמר של השישים – בסלסול ומלודיה מענגים מאוד. "מקנאה" לוקח למגרש של "השמחות שלי" של ריטה: הלחן "פרסי עממי" הזה מביא הזמרת לאקסטזה שאומרת: מי שלא ראה חתונה פרסית, לא ראה חתונה מימיו. תרקדו שיר חתונה פרסי עד כלות הנשמה והנשימה. הסיפור? אחת שנורא רוצה להתחתן, מקנאה בחתן כלה, מקנאה בעצם החתונה. יוני פוליקר עשה מזה הילולה תחת ההינומה עם אלמנטים ים תיכוניים (יווני עממי) קנאתה של המקנאה הופכת למצהלה גדולה.
קצב ים תיכוני וצליל חשמלית פותחים את"אשת החתול" – לירז ודן תורן כתבו על אישה מסתורית בודדה, שגברים מתערבים מי ייקח אותה, ממתינה ל"אחד מתאים" אבל החיים עוברים לידה. שיר פופ מורכב, שונה מהכיוון הים תיכוני- אוריינטאלי באלבום גם בעיבוד.
לחנה של אהובה עוזרי מעטר את מילות גלעד כהנא – "לייבש את המזרח" – במשמעות המטפורית של תמורות חברתיות תרבותיות בחברה המודרנית דרך עיניה של מי שממשיכה לספר את סיפוריה כאשר "הלב מפנטז לעצור את המובן מאליו". לירז שרה את הלחן המסעיר בערגה גדולה, נתמכת בצליל המזרח הלא מיובש.
"לך" – שיר אהבה מרה דרמטי נוגע ומגיע. (לירז צ'רכי – יוני פוליקר) התשוקה שלה רגע לפני שהיא אומרת לו ללכת. מעוטר בצליל ניי, הטון חובר לצליל ריתם סקשן רוקי, במקצב סימטרי, כאשר בסיום זועקת לירז "לך" בליווי קולות גברים שמסיימת באקפלה.
אחרי הסערה, בסיום – מפויסת, שרה לירז "שושנים / אקטוף לך/ ונשמת אהבתי/ תיפתח לקראתך" (לחן: רמי קלינשטיין) מנגינה עגולה, צליל אקוסטי מעודן.
 אלבום מהודק – במלודיות, באוריינטציה המזרח-מערבית, בעיבודים הרוק אתניים העשירים (יוני פוליקר – נפלא), בחלוקת האנרגיות היפה בין מצבי הרוח, ובעיקר בזכות עומק ההבעה של לירז. 

אל תסרגי לו סוודר

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות