אם למוסיקת הפופ מקצים חלקה בגן עדן (אליזיום – גן העדן במיתולוגיה היוונית) – לפט שופ בויז מגיע בה מקום, לאו דווקא בזכות האלבום ה-11 שלהם, אבל בהחלט אפשר לצרפו לתיק העבודות – כאשר הם יעמדו בפני ועדת קבלה בשמיים – כולל כמובן השיר שאיתו הם כיכבו במשחקים האולימפיים.
שירים אחדים כאן מזכירים האלבום Behaviour, הנחשב יצירת המופת שלהם. קחו את Invisible העוסק בהזדקנות, את Breathing Space העוסק בבריחה מ"החיים" בשעת מצוקה, Leaving – דברים על מותה של האהבה, על משמעויות החיים שלאחר המוות. שירים על האמנות שלהם Ego Music הקליל-משועשע- ציני. ועוד בנימה צינית – Your Early Stuff – התייחסות הקהל לאמנות שלהם – במפגש דמיוני או מציאותי איתם (שיר פחות טוב מוסיקלית בהשוואה לאחרים) ההפקה של אנדרו דוסון מתבססת על צליל סינתיסייזר מינימליסטי מאופק ואפלולי.
הטון הכללי חורפי מלנכולי משהו, אבל לא דכאוני. פשוט – פט שופ בויז, תמצית של צמד שאינו חורג מקו הפט פופ הטיפוסי, שאיכשהו אינו מתיישן, ותמיד נשמע רענן בשירים אחדים כ – Memory of the Future ו – Requiem in denim and leopardskin, שיר דיסקו מעודן, מהסוג שמעריצי פט שופ בויז יקבלו באהבה. הפט שופ בויז מעולם לא גרמו לי התלהבות יתר. מצד שני, יש להם רגעי הקסם האלה – שאתה יכול לעצום עיניים בישיבה וגם בריקוד דאנס קל באורות מעומעמים, גם אם המוסיקה היא נשמעת מחזור אלגנטי של מה שרק הם יודעים לעשות.

Leaving
Invisible
Winner
Your early stuff
A face like that
Breathing space
Ego music
Hold on
Give it a go
Memory of the future
Everything means something
Requiem in denim and leopardskin