זלמן זה לא אתה

קובי אוז

מילים ולחן: יעקב אוז
4/5

זלמן? יש זלמן בימינו? מי אומר היום "זלמן"? זלמן הוא בן ילדותי. בר-מינן נוסטלגי. היה אפילו אחד, פוליטיקאי, מפאייניק, קראו אותו זלמן ארן. שר חינוך בשנות השישים. אתם מתארים לכם בימינו שר חינוך שקוראים לו "זלמן"?!  היו מוציאים צו מניעה.
ההורים במיוחד האשכנזים הצעירים, לא מוכנים אפילו "יוסף", בטח לא "יעקב", שלא לדבר של "יהושע", "שלמה", "שמעון". "זלמן" הגרוע שבגרועים. אתה אומר זלמן, ואתה יודע שמי שקראו אותו "זלמן", רוצה למות.
אזעקת ארגעה: זלמן היום זה אנקדוטה, פולקלור. אין זלמן. זלמן הוא משל. מטפורה. כנראה, רק אחד בתרבות העכשווית יכול לחשוב על "זלמן", אולי אפילו להרגיש "זלמן". הקונוטציות? – שלא נדע. לפי קובי אוז הוא היה רוצה להיות מישהו, להגדיר את עצמו.  הוא חושב שהוא מישהו, אבל ברור שהוא לא. הכי הרבה הבן של אביו. הוא פשוט זלמן. זלמן לא יכול להיות מישהו.
אני אוהב את קובי אוז, כי יש לו השליפות האלה, בלי התרעה מוקדמת. את "זלמן זה לא אתה" הוא מספק לנו לקראת החגים. כי: "בראש השנה, יום כיפור וסוכות אנחנו משילים את השיריון הכבד שלבשנו כל השנה, שיריון דאווין ומשתדלים להיוולד את עצמנו מחדש", דברו של נציג השיר.
האם קובי אוז נולד מחדש כרוקר אלטרנטיב, הצעקה האחרונה בז'אנר האינדי?  תצחקו. אבל  כפולקלור ישראלי לחגים במיטב המסורת וברוח ימי זלמן של פעם    ממש בסדר: המנגינה, העיבוד לכינור, ההומור, הסיפור, האוריינטציה התיאטרלית. בשביל  סיפורו של זלמן – אחלה מתאים.  

עיבוד: יעקב אוז, ג’וני קורן, אדם מדר, נעם שלמה ורועי צעדי

זלמן הסתובב בעולם מבולבל/ שאל את עצמו “מי אני ובכלל?/ אני חקלאי יש לי שטח גדול/ ואני מנהל את הכל./ אני מגדל פירות וירקות/ מקפיד לדשן לעבד להשקות/ אני המושל על חלקת אדמה!”/ ואז יצתה בת קול ואמרה:
זלמן זה לא אתה!/ הנה תראה שנת שמיטה/ השדה מלבלב בלי עזרתך/ אתה לא אדמתך
אתה פשוט
זלמן התקשר לכאן ולכאן/ אמר לעצמו “אני הבוס של הזמן./ אני רק מרים איזה טלפון קטן/ ומיד מסודר העניין/ יש לי מעמד מסביב לשעון/ קריירה נון-סטופ מניות וממון/ אני תמיד זמין לכל הפתעה!”/ והופ יצתה בת קול ואמרה:
זלמן זה לא אתה!/ הנה שבת המלכה/ עכשיו תהיה במנוחה/ אתה אחד מהעם שאומר תפילה/ מעמדך לא/ אתה/ אדמתך לא אתה/ אתה/ אתה פשוט זלמן
זלמן הביט באשתו הטובה/ כאילן מגונן היא פורשת צילה/ “שנים אני איתה, אני בעלה/ ועדיין כפיות/ במיטה/ הקמנו ביחד משפחה למופת/ והיא אשת חיל, סקסית באמת/ ואני, מי אני? אני בעלה/ ואז יצתה בת קול ואמרה:
זלמן זה לא אתה!/ האישה שאיתך היא לא באמת שלך/ אשתך עכשיו שומרת נידה/ אז טעית בכל קנה/ מידה/ אתה לא בעלה/ אתה לא מעמדך/ אתה לא אדמתך/ אתה פשוט
זלמן נשכב על הכורסא בסלון/ הביט על הקירות הציץ מהחלון/ “ביתי מבצרי הוא כמו ממלכה!”/ ושוב יצתה בת קול ואמרה:

זלמן זה לא אתה/ סוכות עכשיו צא אל הסוכה/ נובו ריש אל תהיה לי מצוברח/ הבט לכוכבים הקורצים מהסכך/ ביתך לא אתה/ אשיתך לא אתה/ מעמדך לא אתה/ גם אדמתך לא אתה/ אתה פשוט זלמן

זלמן שאל את אביו החולה/ “איך אגדיר את עצמי בעולם הזה?”/ “אתה הבן שלי”, אמר האב החכם// ועצם את עיניו לעולם./ האבא נטמן בחלקת אדמתו/ לנכדו קלמן נתנו את שמו/ וזלמן נשאר עם אותה שאלה/ ויצתה בת קול הפעם עם תשובה:
זלמן אתה זה ששואל/ זה שתמיד מתבלבל/ בין מה ששלך למי אתה/ ובין עבודתך לזהות עולמך
זלמן זה לא אתה!/ מתי כבר תכונן יחסים עם עצמך?/ אתה לא רכושך/ לא הצלחה/ אתה לא סביבתך/ אפילו לא אשלתך/ אתה פשוט זלמן.

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות