מזכיר את סגנון הבלדות הרגשני שלו ("מי ששר", למשל), שירי האהבה שכתב יחד עם אהוד מנור. מנור, נדמה לי, היה נותן לו ציון גבוה על הטקסט הזה ששווה ציטוט שחור על דף: "והיום במלוא כוחו/ מפיח געגוע שנלכד/ בקצה מבט עיניך/ חיוכך סמוי ומעורר/ פרוש כרשת/ על גופי המתפרץ/ שבוי בסערה". ואללה, כספי. זו אינה פזמונאות. זו שירה מהסוג הצרוף. נגינת פסנתר מינורי מוביל את כספי לאחת ממנגינותיו היפות. את מה שהוא יודע, הוא לא שכח. החידוש – מתי ממלא את חסרונו של מנור – בקונטקסט של שירי אהבה – ברמה שאותי הפתיעה. (מילים ולחן: מתי כספי)
