רוצים כדור הרגעה? קחו את יגאל בשן למיטה עם אוזניות ועצמו עיניים. לא מחירי הדלק, לא בחירות, לא ביבי ולא באבה. השמים הם שלו, לא של אף אחד, הוא מסתדר איתם היטב. ככה טוב לו. אצל בשן אין אפילו – רע במיעוטו. יש אפשרות אחת, והוא אינו מוכן להתווכח עליה. רק שלא תשתנה לו.
הטון הרך-חם-הרגוע המנגינה המלטפת, לוקחת את יגאל בשן לשמיים שלו, אלו ששומרים עליו ועליה. בשן חוזר לפזמון הקלאסי, הסימטרי. לפשטות הקאונטרי ארץ ישראלית עם צליל בנג'ו ומיתרים סימפוניים. מתרפק בלי מלודרמות. שמיו המוסיקליים – לא השתנו, כמו יין טוב – השתבחו.
כאן השמים הם שלי/ כאן אני מרגיש כמו שאני/ רוצה לחיות, רוצה להיות/ בין התקוות שמשתנות
כאן השמים הם שלי
כאן סיפרתי את סיפור חיי/ כאן אני נושם את אוהביי/ להתאכזב, להתעצב / ולנצח כל כאב
כאן סיפרתי את סיפור חיי
רק השמים מעליי/ יודעים קצת לפניי/ לאיזה בוקר חם/ לאיזה בוקר קר
נתעורר מחר
רק השמים מעליי/ שומרים עלייך ועליי/ ובגללם אני/ ומתחתם אני
עדיין שר
היו כאן חכמים וגם צודקים/ היו תמימים וגם הרבה חולמים/ בין יריבים לאוהבים
בסוף קוראים לנו אחים/ ברחובות הלבבות האבודים
רק השמים מעליי…
היו כאן השקיעות הכי זורחות/ היו כאן הזריחות הכי שוקעות/ בין הכנרת למדבר/ תמיד הייתי מחובר
רק שהנוף לא ישתנה לי עד מחר
רק השמים מעליי…
7 תגובות
"שומרים עלייך ועלי"
עלי ועל נשמתי…
נסיך נעורינו. הקול שלך כבר חסר כל כך
אהבתי את העיבוד
שיר מקסים – זמר אהוב עלי במיוחד. כל פעם שאני שומעת משהו חדש שלו אני ישר מחייכת.
זה כל כך נכון שהוא כדור הרגעה מושלם.
הייתי בהופעה שלו ברידינג 3 לפני שנתיים וכל כך התרגשתי ונהנתי. מחכה כבר לזאפה.
יגאל בשן ממשיך באותו קו שמאפיין אותו ב-15 השנים האחרונות, שירים שנעימים לכל אוזן ומתאימים לכל מצב רוח. יגאל הוא מבין האמנים הוותיקים במוסיקה הישראלית, ובהשוואה לקולגות כגון שלמה ארצי, שלום חנוך ושות', הוא קולו העמוק והחם היה ונשאר מדהים, מקרב לבבות.
הוא גם האמן היחיד שכשהוא שר, על אחת כמה וכמה כשהוא גם זה שכתב והלחין את השיר, אתה מאמין לכל מילה שיוצאת לו מהפה.
ממרומי גיל 62, יגאל בשן עדיין מרגש אותי כמו שהוא ריגש אותי כשהתחלתי לשמוע אותו לפני 25 שנה.
רק שימשיך ליצור ולחבק במוסיקה טובה ואיכותית.
נתראה בזאפה
יגאל בשן מטובי היוצרים שלנו, היה ונשאר. השיר מדהים בכל קנה מידה. ממחיש איזה געגוע היה כאן ליגאל. נתראה בזאפה.
יצא שהשיר של רמי קליינשטיין נמצא דלת מול השיר הזה.
כמעט כל מה שאפשר לומר על השיר ההוא יתאים גם לכאן.
שני שירים שהם "בסדר" עם כולם, לא מזיקים, לא מעלים או מורידים, לא למוסיקה בכלל ולא למבצעיהם בפרט. סתם. המעבדים עשו את שלהם בשני השירים – לא הפריעו ותרמו לאווירה הנוןשלנטית שלהם. טקסטים? נחמדים, די עילגים – אינני מתלהב ממשפטים בגוף ראשון ללא "אני". בכלל- קשה שלא להתרשם שאומני המייןסטרים מיישרים קו עילג ופשרן ,בעיקר בטקסט. רמי קליישטיין איבד לגמרי את השאיפה למקוריות ומצויינות. הוא בעיקר רוצה להדיע הבייתה בשלום. האמת-די נרדמתי.