Que c'est triste Venise/ Au temps des amours mortes/ Que c'est triste Venise/ Quand on ne s'aime plus
On cherche encore des mots/ Mais l'ennui les emporte/ On voudrait bien pleurer/ Mais on ne le peut plus
Que c'est triste Venise/ Lorsque les barcarolles / Ne viennent souligner/
Que des silences creux
Et que le coeur se serre/ En voyant les gondoles/ Abriter le Bonheur/ Des couples amoureux
Que c'est triste Venise/ Au temps des amours mortes / Que c'est triste Venise/ Quand on ne s'aime plus
Les mus/ Ouvrent en vain leurs portes / Inutile beaut/
Devant nos yeux dיחus י יes, les יglises
Que c'est triste Venise/ Le soir sur la lagune/ Quand on cherche une main/
Que l'on ne vous tend pas
Et que l'on ironies/ Devant le clair de lune/ Pour tenter d'oublier/ Ce qu'on ne se dit pas
Adieu tout les pigeons/ Qui nous en fait escortent/ Adieu Pont des Soupir/ Adieu rves perdus
C'est trop triste Venise/ Au temps des amours mortes/ C'est trop triste Venise/ Quand on ne s'aime plus

כמה עצובה ונציה יכולה להיות
כשאתה חוזר לבד
זיכרון פועם
בכל אבן מדרכה

אני מהלך בין ציפורים
שממלאות את כיכר סן מרקו
הד קולותיה
סביבי באוויר

כמה עצובה ונציה יכולה להיות
כאשר מנדולינות מנגנות
שיר שהיא שרה לי
ביום בלתי נשכח אחד

כמו תמונות בשינה
הגונדוליירים חולפים על ידי
אבל כשאני מנסה לבכות
אני מוצא שדמעותי יבשות

כמה עצובה ונציה יכולה להיות
כשערפל בעיניך
ואתה בקושי יכול לראות
יונים ממלאים את השמים

אני מוצא את הרחוב הקטן
ולאחר מכן בית הקפה הישן
איפה שתמיד היינו נפגשים
לחלום את היום

כמה עצובה ונציה יכולה להיות
תחת הירח השקט
שעולה מהים
ומכסיף את הלגונה

אני שומע פעמוני התפילה הערבית
ועל גשר האנחות
אני יודע שזה זמן
לפרידה האחרונה שלי

אין שום דבר נוסף לומר
אני עובר מתחת לאור
ואז אני מתרחק
מונציה בלילה