אני מאמין יותר לטון של חיים משה מאשר לטקסט הקונפקציה הזה, אבני חן מפלסטיק, שמתחרה על בכורת מצעדי הטקסטים הנדושים ("ילדונת" "שולח לך אלף נשיקות", "מרגישה אותי בלב"). אני אוהב יותר את צליל הבוזוקי שמעניק קישוט תיכוני יפה.  שיר פסנתר נינוח בניחוח הישן, סימטרי להדהים, קליט להפליא, מהסוג שאתה אומר: תמיד יהיו  קליינטים לרומנטיקה נשפכת שלא שמעה על המילניום הזה, שקועה אי שם בעבר, מעניקה למתרפקים בעם רגע של נוחם ורוגע.
כמה מילים על זמר רגש שיודע לבטא רגש גם בלי לעבוד עלינו בעיניים. חיים משה הוא מהזמרים שמשדרים אותנטיות לעומת עשרות זמרי אינסטנט "מזרחיים". סלסולו הטבעי, החום שבוקע מתחת למיתרים, השירה הצנועה, הלא מאומצת, שלא הרבה זמרים ניחנו בהם.

אין כמוך שמבינה אותי כשרע לי/ אין כמוך שמרגישה אותי בלב/ ורק את יודעת להאיר לי/ את גורמת לי להתאהב
את האש שבתוכי בוערת / את האושר שייחלתי לו תמיד/ את הכח לנפשי נותנת / להמשיך בדרך לא להפסיק
המזל הביא אותי אלייך/ את נמצאת איתי בכל מקום/ בכל ערב אחזור רק אלייך/ את עוטפת את גופי בחום
את שירי כתבתי לך ילדונת/ ומנגינות פיזמתי בלילות/ בראשי בכל רגע את חולפת/ ושולח אלף נשיקות
את כולי את ממלאת באושר/ שמציף אותי בזיכרונות/ בפנייך מתיקות ויושר / אין כמוך בכלל בין הבנות

אז המזל הביא אותי אלייך/ את נמצאת איתי בכל מקום/ בכל ערב אחזור רק אלייך/ את עוטפת את גופי בחום