מוש בן ארי בדרך הפלמנקו. שאלת תם: מה חסר בגרסה העברית של "דרך", שהיא מתורגמת, מושרת ומעובדת באוריינטציה ספרדית? האם זוהי האובססיה לחבור לטרנד קוסמופוליטי של "מוסיקת העולם", שמריץ את מוש ללכת בדרכי אנדאלוסיה והמוסיקה הצוענית?
עזוב אותך מביקורת. תפרגן: אחרי הכל מוסיקה היא שפה חוצת גבולות ותרבויות. אין שום בעיה לחבור לפלמנקו. בגדול – אני בעד. קח זמרת תואמת, קח מוזיקאים-גיטריסטים ספרדים מיומנים. מוש בן ארי בודק את מתיחת הגבולות. מנסה הצטלבות רב-תרבותית, משהו שמזכיר את האינטראקציות של עידן ריכל עם מרתה גומז. התוצאה– אטרקטיבית, אבל לא מיקס שנובע ממפגש אינטגרטיבי בין התרבויות, ולמרות שהעיבוד בסדר ועושה שירות לחיבור, עדיין התחושה היא של תערובת מעט מאולצת.
Siempre al amanecer/ mi camino a recorrer/ me llama y me lleva/ Solo verde alrededor/ de las risas la major/ que momento tan dulce/ La noche es ojos para llorar/ labios para susurrar a tí,a tí/ De día y cara a cara estoy/ a medio camino voy/ y sigo sin tí/ Carretera sin final/ lo que queda por andar/ horizonte espera/ Si estuvieras tú aquí/ otra luz para fundir/ mi calma y mi senda
עם הבוקר מתעורר,אל הדרך מתמכר/ נוסע,נוסע/ מסביב הרבה ירוק,זה נוגע כך בצחוק / זה רגע מתוק זה/ ובלילות,עיניים דומעות/ שפתיים לוחשות/ אלייך אלייך/ ובימים,פנים אל מול פנים/ ועוד בלעדייך/ והכביש אינו נגמר,זו הדרך למחר/ באופק נוגע/ לו היית את פה איתי,לחזק את חולשתי/ הייתי רוגע
ובלילות,עיניים דומעות/ שפתיים לוחשות/ אלייך אלייך/ ובימים,פנים אל מול פנים/ אני באמצע החיים/ ועוד בלעדייך
מוש בן ארי יבצע את השיר בפסטיבל הפסנתר מארח ב-7.11 עם אנה סולה והגיטריסט Petete Fernandez