יש שכבר הכתירו – האלבום הטוב ביותר של 2012 בתחום האינדי רוק. יומרות? יש כיסוי. אחד הסודות: עבודת קולקטיב יצירתית מאז 1994 שהניבה 6 אלבומים להרכב שיצא מברייטון – כתיבה יצירתית של מלודיות קסומות ועד עיבודים בלתי צפויים רוויי שכבות סאונד. הרכב שמפתיע כל פעם מחדש. אני בקונצרט של פופ אלקטרוני נדיר. הארכיטקטים: דריוס קילר ודני גריפית'. עיבוד מיתרים – סימון לול. שירות: רויה ארב, מריה קיו, דייב פן, פולארד ברייר, הולי מרטין.
ככל שהאזנתי יותר – שקעתי לתוך הקסם של הארכיב. תמהיל לא ניתן לסיווג: פופ אלקטרוני, טריפ הופ, פרוגרסיב רוק, פוסט רוק. פופ הרמוני שמימי ב- .Stick Me In My Heart
מעבר להגדרה: יש כאן דרמה שנעה בין אווירת הנכאים השמימית הקסומה ב – Wiped Out, שאופפת בפתיחה ספוגה בצער ובכאב. אבל אז מגיע מעבר לקצב תזזיתי וקליל שמרים אותך מהביבים לשמיים, ופתאום אתה מרגיש ציפור חופשייה. "קונפליקט" נפתח במסכת אפרוביט סוערת – כשבמרכזה קול עגמומי ששר “Conflict is a part of us / with us until we're dead", ולאחריו זעקת שבר קורעת. Violently – יצירה בזעיר אנפין שמתפתחת מפתיע מדיסוננסים והרמוניות.
כמעט כל שיר יפתיע באוריינטציה המוסיקלית-דרמטית. תקשיבו לזעקה הפנימית שעולה מ – Twisting, לעיבוד שפותח את השיר כמניפת בלוז רוק דיסטורשני עטוף בצליל מיתרים. ואיך הקטע Hatchet מתפתח ממינימליזם קולי לקצב סיפורי.
הרכב של מעבדה מוסיקלית, שימוש רחב יריעה בצלילים מפסנתר ועד סינתיסייזרים וקולות שהם חלק מהקונטקסט השירי-מוסיקלי.

01. Wiped Out – 6:21
02. Interlace – 4:43
03. Stick Me In My Heart – 3:57
04. Conflict – 5:02
05. Violently – 6:25
06. Calm Now – 3:54
07. Silent – 5:40
08. Twisting – 4:02
09. Things Going Down – 1:52
10. Hatchet – 4:16
11. Damage – 6:50
12. Rise – 2:49