"מלאכת" הגיעה באלבום משולש. אני מודה, שהסקרנות לפעמים נעצרת או נרדמת רגע לפני שמקלפים הניילון. מבקרים עתירי דיסקים בהמתנה דוחים אלבומים משולשים עתירי שעות האזנה, והשם "מלאכת" לא ממש עודד. ואז כשהאזנתי ל"תחת עץ האדומים" חלק א', הבנתי שאני נשאר כאן לסיבוב שני. ששני (החלקים) האחרים ימתינו.
רשימה זו נכתבת על האלבום הראשון שמתחיל מצלילי השקט חלומיים ויוצא למקומות לא צפויים. "מלאכת" מגיעים מהליריקה כדי ליצור פסקול תואם תחושות רווי מעברים, מצבי, רוח ניואנסים. זה מתחיל בטון המהורהר-נוגה-חלומי של "שם": "נפגש בחלומות הרחוקים/ נתאהב תחת עץ האדומים", אווירה אפלולית הזויה שאינה מרמזת לקצב הסוער של "איזה מן חיים" – סיכום דרך חתחתים שהחלה באהבת ילדה והתמוססה עם השנים. הפתעה: לשיר משורבבת תפילה מתהילים י"ט (שלומי שושן)
יניב בן פנחס ושני ברונר, הם הבסיס להרכב שקיים כר מ-2001. בנוסף ליניב (שירה, גיטרה) ושני (קלידים, גיטרה) כולל ההרכב את שימי חביב (באס), אלון לוגאסי (גיטרה) וטל רונן (תופים) 
אל תחפשו כאן קולות גדולים, זמרים נולדים. השירים הם סוג של רישומי תחושות, לעיתים אקוורלים, לעיתים ציורי שמן כבדים יותר. לעיתים אבסטרקט. תמונות נפש בצלילים, לעיתים מורכבות ובשלות, לעיתים מיניאטוריות רזות מדי.
השירים עוסקים בדואליות הקיומית. בין אי בהירות וחלום למציאות כואבת. בתוך השיר מתרחשים שינויים, מהמינור הנוגה הג'אזי החלומי לרוק דרמטי ("השיר הנסתר") שיר שאומר – "חלום מחכה בינינו" וגם "עד עכשיו חשבתי שנגעתי באמת/ מהר מאוד גיליתי שהכל כמעט כבר מת".
הדואליות הסגנונית מן האמביינט ההזוי לריטואל הקצבי מאפיינת את המבנה של "לבד על החוף" – צליל הפתיחה האלקטרוני השמימי מגיח מאי שם באופק, חובר לקולו המקונן של יניב בן פנחס ברגע של וידוי לאהבתו ("… האקדח על הרקה/ אל תבקשי ממני לסחוט אהבה") שמגיע בשיאו לסולו גיטרת רוק אקספרסיבי ולקרשנדו בסאונד הכבד.
חוזרים לרוגע ב"אסיר חלום", קול גבוה-עורג-מתגעגע. "חלמתי על איש אחר, איש שיכולתי להיות". חלום בטון הזוי, צליל אקוסטי מינימליסטי של גיטרה אקוסטית. , "מאוול", שנשמע כמו תפילה עגומה מאותו חלום מעביר ל"אני והיא" – קצב ריקוד סוער שמשמש פסקול ל"תרקדי בשבילי ריקוד אחרון/ חכי לי לי עוד/ כמה שצריך כמה שאסבול". התפרצות מפתיעה של ריקוד שנשמע כמו ריקוד ספרדי ריטואלי בקצב של הג'יפסי קינגס. ואז שוב דכדוך – בקולה הלירי השברירי של שירי (פינג'י) גרוסמן ששרה: הנה אני שבורה וצחייכת/ עד שתבוא ותרגיש אותי". שימי חביב מפעיל בס כדי להעניק קצב מידטמפו לשורות "היא לא רואה בי את השמש סוד נעוריי".
"אמא" לקראת סיום הוא תוגת אהבה רווית געגועים בליווי פסנתר עם מונולוג על מה שאמא לא סיפרה – "אמא שלי את יפה וחכמה, בשבילנו את האדמה, מחבקת וטובה כמו ילדה בעריסה, כמו שיר ישן, את האישה של חיי". הצליל האלקטרוני הארוך בסיום ממשיך את התחושה כדי להחזיר לאווירה חלומית, שחוברת לשיר הערש השקט בסיום – "ליל טוב".
הגדרות? קונספט. אלטרנטיבי. לא הייתי נכנס לזה. "מלאכת" אינה זקוקה לתיחום בז'אנר מסוים. היא אמנות מוסיקלית שעומדת בפני עצמה, לירית, דרמטית, רבת צבעים וניגודים.

* מלאכת (מלאכה, מלאך) נוסדה בשנת 2001 ע"י נעם הראל, טל רונן, שני ברונר ויניב בן פנחס. ב-2005 הוציאה את אלבומה הראשון 'בין לבין', אלבום קונספט שנכתב בתקופת הפיגועים בארץ ונוגע בנושא דרך סיפור טראגי מלווה במוסיקה תיאטרלית. האלבום נמכר בכ-1,500 עותקים, רובם נמכרו דווקא ב…יפן. בשלב הבא מתפלגים חברי הלהקה: יניב בן פנחס ושני ברונר המשיכו ליצור תחת השם "מלאכת". להרכב הצטרף שימי חביב, נגן הבס. כתיבת האלבום השני ארכה 7 שנים, והולידה אלבום משולש – שני חלקים של "תחת עץ אדומים" (עץ אדומים – דימוי שמבטא מקום שמנקז אליו את כל הרגשות) החלק השלישי נקרא "מאוויים", למעשה מחזה, ומוגדר – אגדת שמע על אהבה למדינה.