שירה בציבור? אצל שילה פרבר? לא מאמינים? אפילו הזמינה את הציבור לשיר "תכול המטפחת", "בכל זאת יש בה משהו", "לימון וצלחת" מתוך "שוק המציאות"? שילה פרבר מחייכת, מתקשרת, אולי מתרפקת. אחרי הכל, אלתרמן חייך הרבה בשירים. אבל זה אינו רק החיוך. זה הגעגוע.
המופע התחיל באלתרמן – ב"שילה פרבר שרה אלתרמן". על הדיסק בתחתיתו הופיע באותיות פחות גדולות – מאיה בלזיצמן – צ'לו ושירה. שתיהן הוציאו לפועל את אלתרמן בקפה תיאטרון הבימה. אלתרמן עבר איתן לכאן. הפעם צירפו אליו את משוררי "יחדיו", המשוררים שכתבו מילים על מפיות בבתי קפה, חלקם הגדול בקפה כסית בדיזנגוף, שנחשב בזמנו מרכז הבוהמה של תל אביב, ומשך אליו אנשי-רוח ואמנים כנתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, חיים גורי, משה שמיר, חנה רובינא, אלכסנדר פן,
אני מביט בקהל ב"סטודיו", פסטיבל הפסנתר מארח 2012, מי אמר שנוסטלגיה היא לקשישים בלבד, אם כי לא בטוח ששני הזוגות הצעירים היחידים בקהל יודעים מי זה חצקל איש כסית מרחוב דיזנגוף 117. פרבר מכל מקום הכינה שיעורים כמו תלמידה טובה. עדכנה את בני הדור הצעיר.
פסנתר? כשעינב ג'קסון, אדירת השיער, תפסה את מקומה ליד הפסנתר כאורחת , אפשר לומר: שילה פרבר את מאיה בלזיצמן מארחות את הפסנתר. לא הפסנתר מארח אותן. יחי ההבדל.
מה מייחד את "שירי כסית"? נדמה שזו יותר כותרת רומנטית כללית, מאשר מוטו נושאי או קונספט שירי. כלומר, מה מחבר את "פגישה לאין קץ" (אלתרמן-שמר) האלמותי ל"את חכי לי ואחזור" הנורא רומנטי ושרמנטי, של קונסטנטין מיכאלוב סימנטוב בתרגומו של אברהם שלונסקי לחן של שלמה דרורי?
נדמה לי, שמה שהנחה את המופע של פרבר את בלזיצמן הוא שילוב של אינטרפרטציה עם נוסטלגיה, פחות חיפוש מוטיב כלשהו. מכל הבא ליד. עמוק אך גם קליל.
אינטרפרטציה: ב"וידוי" (פן-אלתרמן) שמעתי פרשנות נוקבת. שיר על אהבה שגורמת לאוהבת להשלים עם אלימותו של מושא אהבתה, אף בידיעה שהתנהגותו תוביל לרציחתה. פרבר העניקה לשיר עומק מרגש, דרמטי, ציני. (מה חבל שלא עשתה את "שיר משמר"). נדמה, שבביצוע נשמע קול מחאה פמיניסטי – מעין אינני מוכנה להשלים עם המצב. לא הדיוק המוסיקלי קובע אצל פרבר, אלא עוצמת הרגשות שמגיעה מהקול הרוטט. ביצוע מדויק? מאיה בלזיצמן שרה "היו לילות" (אורלנד-זעירא), שירה ונגינה בו-זמנית בצ'לו. היא פשוט – זמרת נפלאה.
נוסטלגיה: "תכול המטפחת" החזיר לשיר "רוסי" מ-1952 (ששלונסקי כתב לו גרסה עברית), שהתפרסם מביצוע ארכאי של טובה פירון. לא מסתדר לי עם פרבר, אבל יעזור כנראה למכור את המופע בימים שהקהל זקוק גם להפעלה. כנ"ל "רינה" עם עינב ג'קסון. גם ב"כסית" לא שררה תמיד "אווירה לירית" עמוקה…
שירים: שיר היין, פגישה לאין קץ, אהבתה של תרזה דמון, היה או לא היה, היו לילות, וידוי, שירי השירים למגד, את חכי לי ואחזור, שלכת, פזמון ליקינטון, תכול המטפחת. הדרן: בכל זאת, רינה, צלחת ולימון.
צילום: מרגלית חרסונסקי
