גימיק לקד"מ: מיקי חימוביץ', ערוץ 10 לשעבר, מקריינת בבית האחרון של השיר. ואכן הכותרת היא: "מישל אברג'ל מארח את מיקי חיימוביץ'". לא פחות. בטקסט יש גם "שדר עם קול רדיופוני". אפשר היה לארח גם אותו, אבל מה יהיה עם האטרקציה.
דף יחסי הציבור – מנסה לחבר את מישל אברג'ל, תושב אשדוד בהווה, שדרות לשעבר – עם האירועים של מבצע "עמוד ענן". חיפשתי קשר – לשווא. גם המשפט המסקרן בשיר – "מדינה שלמה נופלת קורבן להרהורי לב של אדם מזוקן/ ונלחמים במקלות עם צבא משולהב". – לא הושיע. הוא ערפל.
מה רוצה אברג'ל בסך הכל להגיד? מה שהיה אתמול – הוא שיהיה היום. ומחר, ממש כמו ש "שחור זה שחור ולבן זה לבן", "והחיים צועדים באותו מסלול שכבר צעדו בו רבים" ומדגיש את הפער בין החלומות של האיש הקטן לגדול ממנו בחדשות (חידוש יחסים עם מדינה שכוחת אל). נכון, אין חדש תחת השמש – אז מה? דרמה לא ממש נוצרה כאן. רק המנגינה והקצב הקולחים מייצרים דרמה עקרה. הביצוע מזכיר באינטונציה את צורת השירה של רפי פרסקי, שגם הוא התמחה בדרמות נטולות דרמה.

בטלוויזיה שוב תוכנית עם איש שחזר מהתופת/ אנשים שעזבו הכל וטיפסו על הר מבודד/ סוחבים את החיים על כתפיים רזות שנוטות להישבר/ ובכביש התנועה נמשכת בלי הפסק
אני מקליד את הרדיו על התחנה הקבועה/ והשדר עם הקול הרדיופוני מעביר בקרירות את הידיעה הבאה/ מדינה שלמה נופלת קורבן להרהורי לב של אדם מזוקן/ ונלחמים במקלות עם צבא משולהב
שחור זה שחור ולבן זה לבן/ וכלום לא ישנה את מה שמובן/ רק צריך לקבל את מה שהטבע נתן/ שחור זה שחור ולבן זה לבן/ וכלום לא ישנה את מה שמובן/ רק צריך לצעוד קדימה עם ראש מורם
מכוניות שוב עומדות בפקקים ולא רואים את הסוף/ ואין מי שאותן יחלץ, רק הזמן/ ובתי הקפה ברחובות מלאים עד אפס מקום/ שורפים עוד שעה של צהריים ורצים לדרכם
והחיים צועדים באותו מסלול שכבר צעדו בו רבים/ אבל בסוף הרי כולנו נגמור באותו המקום/ ושם למעלה מדברים על חידוש יחסים עם עוד מדינה שכוחת אל/ כשהחלומות של האיש הקטן רחוקים כל כך מזה שחור זה שחור….