הטקסט חלק ראשון אומר דבריי ביאוס – עצבות בעיניים, העט בוכה, אחים עם חרב דוקרת, האמונה מתפוררת, לחיצות ידיים מלאות בחומר נפץ. החריזה סבירה, נדושה עד לא מעניינת, ואז אחרי הראפ, מגיע הקטע היפה – מעבר לשירה מלודית של אוריאל שאלתיאל שהוא הניואנס בשיר הזה שאומר "יש לי געגוע לדבר לא ידוע". החיבור בין דיבור ראפרי לשירה מלודית יוצר את הקונטרסט האפקטיבי. שאולי גזלה שעיבד קישט גם בצליל גיטרה ספרדית, והתבשיל יצא מתובלן היטב. צ’ינו פרודקשן. אני רושם לעצמי לגלות עניין בעתיד. (מילים: קובי "צ’ינו" נעים ועדי שרון, לחן: שאולי גזלה)
