מה הביא את עמיר בניון אל "אותה ילדות נשכחת" של יעקב גלעד ויהודית רביץ? –ההוויה שלו,  הילדות שלו, הניגון שלו? לא הייתי מוחק שומדבר. יש שירים "מסוכנים" לקאברים בשל הביצוע המקורי שלהם. השיר הזה מזוהה מאוד עם הביצוע של נורית גלרון. אבל – אחרי ששמעתי את הביצוע של עמיר – יש כאן נקודת חיבור. הלב המתרגש לו הגיע לשיר. יש הצדקה לגרסה החדשה.
השיר הוא ביטוי לתחושות הנוסטלגיה לתקופת התום של הילדות ולארצישראליות של פעם שאבדה. ההזדהות של בניון עם שירו של יעקב גלעד היא משהו שיכול להפתיע. אבל הנה מתברר שהבחירות של בניון לקאברים מגיעות מתוך הזדהות אמיתית עם היוצרים המובחרים של השבעים (הבחירה הקודמת – "שדות גולדברג" של מאיר אריאל). העיבוד הוא בקונספט קלאסי (צליל הכינורות). לטנור המסתלסל המאוד מתכוון יש עוצמות מחלחלות. בניון נמצא חזק בתוך תוגת השיר. ילדותו הנשכחת (של בניון) מגיעה במלוא עוצמתה.

כביש ישן /שביל בגן /עץ ובית /אבא כאן /אמא שם /כאן נשארתי /מה שהייתי /פעם מזמן / מה שעכשיו / ילדות נשכחת.
צריף ירוק /לא רחוק /בית הספר /מי נשאר / מי עבר /מי עודנו /מה שהיינו /פעם מזמן / מה עוד מביא אותי תמיד / אל אותה ילדות נשכחת
זוכר איך שהלכנו דרך קבע / לאורך הרחוב המתרוקן / דבר לא השתנה / רק פה ושם דוהה הצבע / אולי זה רק הלב שמזדקן.
עוד שנה / כבר למדנו / מי אני / מי אתה / כבר איבדנו / מה שהיינו / פעם מזמן / מה עוד מביא אותך תמיד / אל אותה ילדות נשכחת.
זוכר איך שהבטחנו בלי לדעת / מתי ואיך נחזור להיפגש / נדמה שרק אתמול / אבל השמש כבר שוקעת / אולי זה רק הלב שמתרגש.
שביל בגן /עץ ובית / אבא כאן / אימא שם / כאן נשארתי / מה שהייתי

פעם מזמן / מה עוד מביא אותי תמיד / אל אותה ילדות נשכחת.