חוה אלברשטיין כמו צמח בר

חוה אלברשטיין כמו צמח בר

אש זרה הדליקה את לילותיה. מחר היא תהיה רחוקה, תהיה צל חולף בשדותיהם

מילים: רחל שפירא. לחן: נחום היימן. עיבוד: ג’דאר מישל כהן.
5/5

אש זרה הדליקה את לילותיה. מחר היא תהיה רחוקה, תהיה צל חולף בשדותיהם, של אלה שיוותרו, סוד נסתר. עד עכשיו היא הייתה ביניהם כמו צמח בר. ללא ספק אחד השירים היפים שנכתבו בשדותינו. נכלל באלבום כמו צמח בר הוא אלבומה ה-14 של חוה אלברשטיין שיצא בשנת 1975. חוה אלברשטיין שרה כאילו השיר הזה בעצמותיה. לחן נוגה בלעדי וביצוע שמעניקים לטקסט עומק.
השיר מדבר על עזיבה על רקע פגיעות שלה אחרי פרשת אהבה. הדימוי "כמו צמח בר" מדגיש המתח בין ה"אתם" הקולקטיבי, ה"מתורבת", המאוחד לבין ה"צמח בר" החריג, שאינו מרגיש שייך לכלל. סיפורה של מי שנאלצת לעזוב על רקע אהבתה-תשוקתה, ימים טרופים ורגעים מכושפים – מתארת את הימים שאחרי עזיבתה – "אהיה לצל חולף בשדותיכם, לסוד נסתר"…
הביצוע המקורי של השיר – בסרט "דודי ורעי" עפ"י ספרה של נעמי פרנקל, שהיה הדרמה הראשונה של הערוץ הראשון, נכתב כפרשנות של רחל שפירא לדמות המרכזית בסרט. השיר גידל ענפים רבים מאז לידתו (עשרות גרסאות כיסוי) בין השאר התפרש בציבוריות הישראלית גם כשיר טרם סוף החיים, ובאותו ההקשר כשיר של שכול ואבלות כללי. מקובל לנגן אותו בימי זיכרון ואזכרות.
לדברי רחל שפירא, בעת הכתיבה לא הייתה מודעת לכך, שדרך הפרשנות לדמות, היא כתבה משהו די מדויק על עצמה. כמו שקורה הרבה פעמים – השיר מבחינתה התנתק לחלוטין מהסרט.
"זה שיר פרידה, אבל לא ניתוק גמור. יש בו משהו מפויס, למרות שהוא אומר 'היו שלום'. הוא מאחד את שתי החוויות החזקות האלה, של משבר ופיוס, ומכיל פרודות של מוטיבים, שיחזרו אחר כך בשירים יותר מאוחרים שלי. יש לו הדים ב'היי שקטה', ב'חומות חימר', ובעוד שירים"
"בניגוד לשמועות, השיר לא מתעסק בהתאבדות, אבל אני יודעת שאנשים מתייחסים אליו במצבי משבר קיצוניים. הוא אינו שיר אובדני, אבל אינני מתווכחת עם מה שאנשים מוצאים בשירי".

חוה אלברשטיין כמו צמח בר



מחר, אני אהיה כה רחוקה/ אל תחפשו אותי/ מי שידע למחול -ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל/ אני הולכת לדרכי/ זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם – מן המדבר.
והוא יבין – אני חייתי ביניכם/ כמו צמח בר.

אני רוצה לפקוח את עיני/ לצמוח לאיטי/ הרביתי לחלום/ החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם – אבל מרדה בי תשוקתי/ היה מקסם ילדות, הייתה גם סערה/ בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה/ את לילותיי.

היו, היו ערבי געגועים/ היו ימים טרופים/ היה כאב חבוי ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט/ מגע ידיים בכתפי/ אני אהיה לצל חולף בשדותיכם/ לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם/ כמו צמח בר.

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן