למה שתיתן לו לשבור קיר, כשיש כבר שברים? "משוררי הרוק" החדשים משרבטים מילים על יחסים בקריסה. הבנאדם חוזר להתחלה, "מפספס את העיקר" – יש אור שנסגר, אוויר שנגמר, רחובות, צללים, כל החומרים שמהם מרכיבים איזושהי טראומה על הביני-בינה באווירה חורפית, בהרמוניה קולית שמנסה להעצים את המלנכולי.
המוסד ניסו לייצר שיר אווירה דפרסיבי. יצא להם משהו מלודי-אפרורי, נוגע אבל לא מגיע-מחלחל. הזמר שיר ירושלמי מפספס את העיקר – לשכנע שזה בעצמותיו. הבעיה אינה במנגינה או במילים כמו בביצוע האנמי. לא כל מי שחושב שהוא זמר – הוא זמר, בטח לא בז'אנר שבו עסקינן.
שוב אני חוזר להתחלה/ שוב מתחמק מן האורות/ מחפש מילים לקחת חזרה/ מנסה למחוק את השורות
הראי לי דרך אחת להישאר ואקח אותה/ תני לי קיר אחד לשבור/ ואז לבנות מחדש, להתעקש ולמצוא סיבה/ ולהתעייף קצת
איך שאנחנו כאן/ מה עכשיו? כשאסגור את האור/ והספק בי ייעלם/ שוב אני חוזר להתחלה/ שוב מפספס את העיקר/ חוזר לחדר מובס, כמו מאבד את עצמי בעיר/ וכל הרחובות בה מתחילים ונגמרים אותו דבר
איך שאנחנו כאן
אז יצאתי לעיר וכשנגמר האוויר כבר שכחתי כל מה שנשאר להסביר/ מחפש עיקולים ברחובות מקבילים ומוחק את הצללים מהקיר/ וכשהלילה החוויר והבוקר העיר, ונשארתי חולם בהקיץ/ וקראתי על איש שפחד לנסות ונזכרתי בך/ ונסגרתי בך
שיר ירושלמי – שירה, גיטרות, אור בר-טל – בס אסף ניר – תופים
תגובה אחת
אני מסכימה שלא מדובר ב"זמר".
אני רק בספק אם המצבע חושב שהוא זמר. נראה לי שמדובר יותר ביוצר שמבצע את היצירה שלו, ואני דווקא הצלחתי להשתכנע בכוונה.
ממש אהבתי את המנגינה.
אכן אין חדשנות יתרה במילים, אבל אהבתי שהטקסט לא ישיר וברור מדי..כזה שמשאיר ספקות. כל עוד יש לו משמעות בעיני הכותב אני לא רואה בזה "שרבוט".