קראתי הרבה מילים שמתעקשות להגדיר את ההרכב הזה, שצמח כאן ונשמע לא מכאן. הוא אגב לא נשמע מכאן. אלקטרה אינם משינה החדשים. לא ההמשך לנקמת הטרקטור. לא מזכירים את החברים של נטאשה. אפילו לא את רוקפור. אני לא בטוח שהיא בכלל מחפשת הגדרה. אבל בפרובינציה כמו בפרובינציה, ניצן חורש, בועז וולף ודורון פרחי מאפשרים אנחת רווחה להרבה מבקרים מתוסכלים, שמאבחנים "להקה אנגלית" אמיתית בשדות הלבנט.
מישהו כתב "גם אשכנזים יודעים לעשות שמח", כאילו הקונטרה של אלקטרה היא מוסיקה "מזרחית" או פופ חתונות. אחר כתב שחברי אלקטרה לא יתנגדו להיכנס לפלייליסט של גל"צ. ושוב המבקרים "האשכנזים" ממשיכים למלא את רשימותיהם בתסכוליהם. מה-זה-משנה אם אלקטרה נשמעת הקינקס או מדנס או משהו מדיוויד בואי. לא מעניין. אני מוכן להסכים עם משפט שלקחתי מאיזה קומוניקט: אלקטרה היא מסוג הלהקות שמצד אחד הכי מזוהות עם התרבות התל אביבית, ומצד שני לחומרים שהיא משחררת יש את הסאונד הכי לא מקומי.
הגדרה תמציתית של אלבום השני של ההרכב אחרי Heartbreaks For Fools, שיצא לפני שנתיים. תמציתית – כי החדש הוא כבר חלק מההתמקצעות וההתבגרות של אלקטרה. 14 שירים שהם להקת פופ-רוק טובה בסוגה. אני מקשיב לשיר הפותח Charge! מה השיר? אזהרה למישהי שמתכוונת לבלות את הוויקנד: מספרים לה שיש מלחמה בסוף השבוע, שהיא צריכה להילחם עם נעלי הריקוד שלה. ואהה. איזו אנלוגיה. שתיים וחצי דקות של שיר קוויקי שמנסה איזשהו מסר.
ניצן חורש, סולן אלקטרה, מגלה סימפטיה לגברת בשיר – "אל תראי להם את חולשתך, צלצלי בפעמונים ותכי, תוציאי הג'ינס/ חופש אינו ניתן להכחשה, אין אמצעים אסורים, גז חודר לעינייך, / תטעני, יאללה תעשי צעד/ אל תשבי כמו ארון מתים" – באנגלית זה נשמע בסדר גמור. אקוסטיות בפתיחה, אקורדים פשוטים, קצב ומנגינה הדוקים היטב, רוק וצעקה שלא נשמעים כמו הצעקה האחרונה. לא תאמינו – רוקנ'רול הכי פשוט, מנוגן מהוקצע, טעון היטב, מעברון מעניין בפלצט.
הנה עוד שיר יפה, Starve, הרמוניות מענגות, ובתרגום מאנגלית: "לילה מתקפל לשחר / הם אינם פוחדים ללכת על אש / בוקר כחול עולה-זוחל / זמן לקפוץ אוחזים ידיים / אחר כך היא שאלה :/ האם תרעב לשם שינוי? / הרגעים שלנו הם מעטים / אנחנו ליד הקצה / האם תרעב בשבילי / בשבילך?"
אסוציאציה? ניו-רומנטיק מהאייטיז. הפקה – מהוקצעת. בית ספר למוסיקה. יצחק בן ברוך הוא אחד המרצים הבולטים. יש מה ללמוד ממנו. עיבוד לכלי מיתר עוטף את המוסיקה במה שהיא צריכה, מייצר מתח שתורם לנרטיב, גם המעבר המפתיע לקצב אוריינטאלי בסיום יתקבל כשייך לקונטקסט המוסיקלי. הכל כאן מתחבר ללהיט רומנטי מחניף, שמילותיו מנסות לבדוק את גבולות האהבה.
האם זה הסגנון של אלקטרה? מצד שני – שיר כזה יכול לפתוח להם את העולם, אז למה לבלבל מוח בענייני סגנון?
וגם שיר שנקרא Sirens San Diego מה קרה בסן דייגו? מה לקח את ניצן חורש וישיב כהן לדרום מערב קליפורניה? על רקע מכונית דוהרת, שנופלת לגיהנום, על רקע המון ללא עבר שחוזה במות גיבורו – קרה משהו לא טוב – "היא הייתה החטא אני השקר, זו הייתה מחט מושלמת פעלנו כל נכון עד שהגל הטביע אותנו/ בסן דייגו"
לפי הקומוניקט המצורף, השיר נכתב במהלך טור בארה"ב בשנה שעברה, והוא מגולל סיפור מרדף פסיכדלי, באוירת מתח/ פרנויה משועשעת. 
סיפור הזוי שמקבל מימד של להיט שמחייך אלינו בלי טראומות, קול גבוה מאונפף-פלצטי שיודע לרדת לנמוך, גיטרות רעננות, מעבר קצבי יפה, עיבוד עשיר שלוקח מפסי קול קולנועיים (בונד). עוד להיט מבית אלקטרה, מלודי, מסוגנן, קולח, עושה שימוש יפה בכלי נשיפה, מחבר עבר והווה. רוק ישראלי? השתגעתם. רוק בריטי יד שנייה? תלוי את מי אתם שואלים. יש מבקרי רוק מקומיים שיהרגו אתכם אם תנסחו את אלקטרה ככה. מצד שני: כהרכב שליד השם שלו נכתב made in Israel, יש מקום לטפוח על הכתף המתוסכלת.