השיר נשמע כמו נושא בלי נשוא. האל הכל-יכול. החולש על הכל. מהאור ועד הצחוק. היום והלילה. הרע והטוב. התקווה והתפילה וכו'. אוקיי. אז מה? מה כאן החוכמה הגדולה? ואולי התובנה של אורן ברזילי היא שאין מה להוסיף. צריך לזכור שעד היום איננו מסוגלים להבין. נשאר או לקבוע עובדה/ להניח הנחה או להאמין. אז ניקח את הטקסט כתיאור מצב. הבה לא נחפש אמירה, אלא נסתפק בקביעה.
הצלילים, הקצב, קול הפלצט הביזארי מעניקים לתיאור הזה מעין זחיחות, שבא לך לפזז את השיר במקצב לטיני מיושן בלי לקחת לריאות וללב. יש תחושה שנערי הרוק של פעם כבר אינם מחפשים להתעדכן בכוח. להגיד דברים, להיות מתוחכמים. הם אומרים דברים שנחמד להם להגיד, מנגנים ושרים שירים מלודיים בקלילות נסבלת.
אל הצחוק אל המים/ אל האור השמיים/ אל הכוח אל תקווה אל הזמן/ אל תפילה
אל הלילה אל היום אל הבוקר שבא אל האור שמופיע פתאום/ אל הלילה אל היום אל הבוקר הבא אל האור שמביא לי חלום
אל הרוח אל הפעם/ אל השקט אל הרעם/ אל הרע אל הטוב/ אל היופי לאהוב
אל הלילה אל היום אל הבוקר שבא אל האור שמופיע פתאום/ אל הלילה אל היום אל הבוקר הבא אל האור שמביא לי חלום
אל היה אל יהיה/ אל כל מה שארצה/ אל הלילה אל הבוקר/ אל האור שמופיע פתאום
אל הלילה אל היום אל הבוקר שבא אל האור שמופיע פתאום/ אל הלילה אל היום אל הבוקר הבא אל האור שמביא לי חלום
