סחף הרגשות מגיע מראיה ניגודית – אני מול. החיים בירידות מטה, בטיפוס מעלה, האישי (בור קטן) מול איתני הטבע (צלע הר, אוקיינוס) ההשתאות, התהייה, חוסר ההבנה מתנקזים אצל מאור ביטון מהגדול לקטן, למעשה – "הכל נכנס למסגרת קטנטנה" שמבטאת – את חלקתו הפרטית עם בת הזוג שנותנת כוח להמשיך.
שיר פסנתר, מלודיה יפהפייה, נעה על קצב ידידותי, קול נעים-מבוקר, לא מטפס לפסגות הרים, אלא נשאר בתוך מסגרתו הקטנטנה. מלו-מלנכולי מזוכך. העיבוד לפסנתר וריתם סקשן מעניקים לשיר קווים בהירים יפים, צליל מיתרים – מוסיף צבע יפה. מי זה מאור ביטון? תקשיבו.
איך העולם הזה נושר עליי פתאום/ הירידה נהיית חדה מכדי לבלום/ ואין די רוח במפרש , ספינה עומדת ים נפרש
ואין שום צבע מלבד הכחול.
האמנם זה בור קטן אבל שואב,/ זה האויב שבי שכל הזמן אורב,/ והוא צמוד אליי כמו צל,/ מצלע הר הוא מגלגל/ אבנים בדרכי לפסגה.
ויש בי כח להמשיך / ולטפס על הגבעה הזאת/ ויש בי אומץ וגלולה שמגדילה/ כמו לפעמים, כשאת אומרת לי/ כמה את צריכה אותי/ הכל נכנס לתוך מסגרת קטנטנה.
אני לא פוגע רק יורה סביב/ ולא החלטתי אם זה סתיו או שאביב/ הרי בלב של הפריחה הזו/ ישנה שלכת צהובה/ אינספור עלים לה , ואין הפוגה.
מתי נתת לאוקיינוס הזדמנות/ לשלוח פתק בדקה של הזדהות / האם הבנת את המילים/ שנכתבו בשפת הים
מחכות , יודעות שאתה גם.
ויש בי כח להמשיך / ולטפס על הגבעה הזאת/ ויש בי אומץ וגלולה שמגדילה/ כמו לפעמים, כשאת אומרת לי/ כמה את צריכה אותי/ הכל נכנס לתוך מסגרת קטנטנה.
