מאיה בלזיצמן אינה מפסיקה להודות על הזמנתה לפסטיבל ג'אז בים האדום. נכון שהיא אינה מוגדרת אמנית ג'אז, אבל לכו תגדירו אותה בתום הערב המיוחד עם המתופף מתן אפרת. רוק, פופ, ג'אז, קלאסי? ואולי קרוסאובר. בלזיצמן לא הציגה אף קטע מקורי, יתכן שיש כאן אכזבה מסוימת, מצד שני – אמנות העיבוד והפרשנות שלה לשירים מוכרים מז'אנרים שונים היא לעיתים יצירה מקורית בפני עצמה. בלזיצמן מפרקת את השירים כדי לבנות אותם מחדש ולהעבירם לחלקתה בעיבודים לקול, צ'לו (בו-זמנית) ותופים. הבחירות שלה מגוונות. האתגר עצום. כל גרסה – לגופה. אם להתחיל מהסוף – הביטלס היו מוחאים לה כף על Help. העיבוד והביצוע יצרו דרמה גדולה, הקימו את השיר לתחייה. על "דברים שרציתי לומר" של פוליקר הייתי מוותר, אבל לא על Perhaps ולא על Nature Boy ועל Paranoid. בלזיצמן נפתחה מאוד כזמרת, במיוחד במנעד הגבוה, אבל לעיתים חסרה לי מידה של עידון בשירה שלה. ההתרגשות היא מהעיבודים לפורמט הזעיר הזה של שני כלים שנשמע לעיתים להקה עשירה מאוד. בשורה תחתונה – ללכת. אפילו לרוץ.
ג'קי טראסון (46, גדל בצרפת, חי כיום בניו-יורק) מתיישב לפסנתר כדי לצאת למסע שאתה יודע איפה הוא מתחיל, אבל לעולם לא מתי הוא ייגמר. נדמה לי שהקטע הראשון של הערב התקרב לחצי שעה. מה לא היה בו. כשצידו שני נגנים יצירתיים – ברניס טראוויס בבס, איג'יי סטריקלנד בתופים, בונה טראסון מעין שטיח צבעוני ארוג לתפארת משירים שונים, אסוציאציות מוסיקליות, מעברים מתוחכמים. טראסון אוהב נגינה גמישה-מתחכמת, פה ושם מעברים קצרים למחיאות כפיים של הקהל, מוסיקה ואלתורים מאתגרים. מתגמלים את המאזין. טראסון בונה את המוסיקה שלו לא על אלתורים רגילים לשירים המוכרים (פופ-רוק, סטנדרטים, ג'ון לנון, איימי וויינהאוס, מייקל ג'קסון), אלא בעיקר עובר דרכם, מעין רישומים, כדי לבחון מה יתרקם מהקומבינציות השונות.
אחרי חצות שמענו סקסופוניסט טנור נפלא, יורי הונינג מהולנד. למעשה: הרביעייה האקוסטית של יורי הוניג. בתוכניה מציינים שלהוניג בן ה-47 יש 18 אלבומים ופרס גראמי אחד, ולא להאמין – זהו ביקורו הראשון בישראל. אחרי שעה וחצי אתה יכול להבין מה מייחד סקסופוניסטים גדולים. זו אינה הטכניקה של הנגינה, אלא העוצמה הפנימית, הנשמה היתרה בנגינה. זה עושה את כל ההבדל בין סקסופוניסט טוב לסקסופוניסט יצירתי אולטימטיבי, ומזכיר איכויות של ענק הסקסופון יאן גרברק בתזמורים אקזוטיים שמוציא לפועל ההרכב שלו, במיוחד המתופף יוס לייבארט עם גרובים מודרניים, וולפרט ברדרוד בשימוש קצבי במיתרי הפסנתר, וכמובן הטון הבלעדי של של הונינג.

מאיה בלזיצמן ומתן אפרת. מאיה בלזיצמן – צ'לו, שירה. מתן אפרת – תופים
שלישיית ג'קי טראסון ג'קי טראסון – פסנתר, ברניס טראוויס – בס, איג'יי סטריקלנד – תופים
יורי הונינג סקסופון טנור, וולפרט ברדרוד – פסנתר, רובן סאממא – בס, יוס לייבארט – תופים

בתמונות: מאיה בלזיצמן, יורי הונינג, רובן סאנא, ג'קי טראסון, אי ג'יי סטריקלנד, ברניס טראוויס
צילום: מרגלית חרסונסקי