שלמה בר החליט כי הגיעה השעה לחצות גבולות מ-FOLK MUSIC ל-WORLD MUSIC. פעם ראשונה שאני שומע אותו בעיבוד דאנס אלקטרוני. זה שיר על הרצון למבול חדש שישטוף את כול המקולקל כדי שאפשר יהיה להגיע לעידן חדש של אהבה-שירה. אילן בן-עמי ויזהר אשדות הכניסו את בר למעגל האלקטרוני וגרעו לא מעט מגרעין האותנטיות שלו. בלשון המעטה: אני לא מת על החיבור הזה. זה לא שלמה בר שקשור בעבותות לאדמה, לשורשים שלו. זה שלמה בר של מניפולצית סאונד, שלא עושה טוב לאמנות שלו. לאמת שלו. (מילים: יעל אופנבך, לחן: שלמה בר)
תגובה אחת
נכון מאוד, האדם צריך להשאר אוטנטי, במיוחד אם הוא טוב במה שהוא עושה. כנראה מלחמת הקיום וההשרדות שולחת את בני האדם למיין סטרים ולהתפשרויות.