ערן צור הוא זמר של אינטרפרטציה – תן לו עיבוד חדש, והוא יוציא עוד משהו משיר ותיק שלו. תן לו התנסות מחודשת והוא יאתגר את עצמו. זוהי דינאמיקה יצירתית חיונית – לגלות שירים מחדש, גם אם הם שלך.
ההזדמנות נוצרה בפסטיבל הפסנתר מארח 2011, כאשר צור חבר לאנסמבל הקלאסי מיתר. כעבור שנתיים נולד דיסק, ויש כבר מופע המשך. הרשימה מורכבת מלהיטים, שירים מוכרים, מונולוג-סיפור מדובר ("בגדה בגדה") גם שירים של אחרים (ארקדי דוכין, מאיר אריאל ליאו פרה) בשני שירים העיבוד ממש שואב מהקלאסי וחובר אליו: "בלילות של ירח מלא" – עם האוברטורה של הקונצ'רטו דה ארנחואז לרודריגו, "ועם הזמן" של ליאו פרה (מילים: אביב גפן) – חיבור יפהפה לסונטת ליל ירח של בטהובן. יוצר הפופ פוגש במעבד והמנצח הקלאסי, שמנסה לעטר בשכבות נוספות את המקור. יש שירים שהחיבור למיתרים בסגנון קלאסי עשה עימם "צדק" כלומר החזיר אותו יותר אל קווי המתאר הראשוניים שלהם. יש שיר שיסתפקו בליווי נפלא של פסנתר כמו "המנון לאדישות". ב"תותים" עיבה צור בצורה אפקטיבית את המעטה הסקסי המסתורי בשורות מתוך הביוגרפיה של יונה וולך.
המעבד והמנצח זיו קוז'קרו סייע לערן צור להפקיע את השירים מחלקת אדמתם הראשונית. אין כאן מהפך של ממש. צור הוא מוסיקאי ורסטילי, שיתוף הפעולה שלו בזמנו עם יובל מסנר נגע אף הוא בקלאסי. החדש אינו מבטל כמובן את הישן, אבל מעניק לו תזמור סימפוני עשיר. שירים כמו "תמונה אימפרסיוניסטית", "בעין הסערה", "פרפרי תעתוע", "ערב ב' בכסלו" נשמעים עדיין אותנטיים בגרסותיהם המקוריות, אבל העיבודים החדשים מחדדים את קווי המתאר של השירים, מעניקים להם רובד מרשים, מוסיפים מימד לנרטיבים של השירים. אלבום חובה.