אחרי "ווייט לדר", הקודם שלו, "חיים בסלואו מושן", מבסס את דיוויד גריי בראש טבלת זמרי המיינסטרים האיכותיים. השילוב בין מנגינות אולטימטיביות וקול שמגיע מעומק הנשמה, זה מה שעושה מגריי זמר מרתק. דווקא הדיכוטומיה של שירה חמה על מצבים עצובים של אהבות קשות היא שעושה  את הביצועים של גריי אפקטיביים ויפים.   גם שהוא שר שיר קצבי יחסית כמו The One I Love מקרין תוגה של ממש: אדם בשדה הקרב שר לאהובתו כשהוא פצוע והדם זורם מגופו. עוד שירים מיוחדים:  "אליבי" הפותח,  שיר רגש יפהפה, מעובד נכון לכלי מיתר  ’Nos Da Cariad’  ("לילה טוב אהובתי" בוולשית)  )  , Ain’t No Loveשמזכיר את בילי ג’ואל בהבעה , בנגינת הפסנתר)    "עכשיו ולעולם", שיר מספר 9, שיר על אהבה נואשת, שבע דקות של עיבוד לא שיגרתי עם אתנחתאות אינסטרומנטליות.  גריי במיטבו, בשיאו. משתבח כיין משובח.