ריטה רואה משהו צלול נפלא שמגיע מהקור והכאב. שיר על מהפך. מעבר מהחסרון – ליתרון, מהרע – לטוב. מפגעים, שעות קשות, חולשה, בדידות הופכים לאור פנימי לשמחה צלולה. ועכשיו היא יכולה לא רק לחבק את עצמה אלא את סביבתה. מה פשר ההארה? מה יום מיומיים, מה מקור הכוחות החדשים? על כך אין השיר נותן תשובה. ריטה מסתפקת בתיאור מטמורפוזה.
ריטה מביעה שמחה בטון נוגה מאופק, לא רצה לפני השיר, מנסה להיות בתוכו. הקצב הרקיד, הלחן המעוגל, המבע המתכוון,  ליווי שירת הרבים – כולם מרכיבים שיר מחניף שנשמע כמו איזו תפילה של אמונה גדולה, שכבר דוהר על מסלול אמצע הדרך המחניף של ריטה. יש תחושה של ריטה יותר בתוך עצמה גרה.

*  השיר החדש יוצא 5 שנים אחרי אלבומה "רמזים" ושנה אחרי "השמחות שלי"

קרחונים הפכו למים צלולים
שוטפים את גופי ומנצנצים.
טיפות טיפות נופלות לרגליי.
כל מפגעיי היו מציליי.
קרחונים של כאב מתמוססים.
פגיעות שדקרו הפכו את ליבי.
כל המילים, כל השעות הקשות.
מתפוררות בתוכי לאור.
הופכים מכאב לשמחה צלולה,
מחולשה לכוחות ברכה,
מבדידות לשער מופלא,
את ליבי הכבוי לאור גדול
עכשיו מחבק ויכול
אני את עצמי
ועצמי את הכל