בינתיים בחדר המדרגות

שחר בן-חור

היי פידליטי
4/5

שחר בן חור מכניס אותנו לחדר המדרגות של מחשבותיו, מן הסתם "חדר המדרגות של חייו", גם כניסה של התרחשות פיזית – משהו שקולטות האוזניים – "עקביה יורדים במדרגות" מה שמביא אותו "לנחש את תחתוניה". הטון, הצליל, האווירה משאירים אותנו באפלת המדרגות כי "מישהו קיצר את הזמן של האור".
זהו אחד השירים הטובים באלבום האפלולי עד קודר של בן חור. כניסה רווית אווירה לחדר המדרגות שלו. שירה גבוהה, מאוד אינטרוספקטיבית. התרחשות אמוציונאלית עטופה בפופ אווירה נוגה החל משיר הפתיחה "לא לדאוג" – אירוניה העוסקת בפער בין האור שנובע מהתחושה שאימא לצידך ובין היעדר האור בעיניה, דרך מצב של מלכוד בין מצבים קיצוניים ("אני ממריא") – מנגינה נוגה, מוגשת בסלסול מלא כוונה.
לעיתים הייתה לי תחושה של טקסט ומנגינה שלא נועדו זה לזה במבנה ובמקצב כמו "אני ממריא", המילים – מילים, המנגינה – מנגינה, והזמר הוא זמר, אבל לא נוצרה יצירה לעומת "מסך כחול" המוסיקלי מבחינת חיבור בין חרוז למנגינה. זה השיר היותר שלם האלבום. התרחשות לילית במחלקה שנרשמת כשיר מלנכולי חרישי. נפשות פועלות: האחות רחל, הזקן שלוחש בפולנית "אמא אמא" ומלטף רגל קטועה. המראה – מחלקה (בית חולים או משהו באזור), תרופות מרגיעות, מסך טלוויזיה. הטון, הקצב, התזמור משדרים את תחושת-אווירת הבדידות והייאוש הלילית. הנעימות המסוימת של המנגינה המינורית אינה מצליחה לשחרר מהמועקה, ששחר בן-חור משרטט במדויק. גם "השיר שלה" – הוא טקסט עמוס גדוש מטפורות שהלחן אינו מעניק לו ערך מוסף, בגוונים השונים של הקול (מנמוך לפלצט)
"הגרוש שלה" בסגנון צליל פולק, נשמע הזיה מלנכולית מאופקת – כאילו הזמר עושה מאמץ להסתתר.
"איקאה נחמתי" מגיע בצליל של חלום בהקיץ, רכות חלומית, עיבוד יפה לצליל חליל והרמוניה לוטפת (הפרוגרסיב רוק של פעם) דמיונו הקודח שנודד מהחנות הגדולה לחלומות מתוקים של בית. וגם השיר הזה הוא מהמיוחדים בדיסק.
ומן הניסיון להתנחם בחלומות מתוקים אל סיטואציית השיתוק הביזארית (בכיסא גלגלים) של "מרי ואני" – שיר בעל מבנה מוסיקאלי מיוחד וקסום, עוברים אל טון התפילה הנואש של "שעת נעילה" שעושה שימוש לא רק בתפילת יום הכיפורים אלא גם ב"על השחיטה" של ביאליק "שמיים בקשו רחמים עלי ועליה" – בהקשר מעורפל של יחסי אבדון בינו ובינה, בשיר ביאליק  פנה לשמיים, בגלל פקפוק בעצם קיומו של אלוהים. (השיר נכתב על רקע פוגרום קישינב ביהודים ב-1903) שיר קצר שקורס תחת מטעניו האסוציאטיביים הכבדים והיומרניים, מתחיל כתפילה נוגה ומסתיים בקצב רוק מידטמפו.
שחר בן חור הוא מסוג המשוררים שמחפשים מוצא ודרך מוסיקליים למילותיהם. לא תמיד נוצרת אינטראקציה, לעיתים הוא מועד בגובה רף היומרה שהוא מציב לעצמו, ובכל זאת מגיעים אל חדר המדרגות שלו, ויוצאים משם עם תחושה שביקרנו וגם חשנו עומק של כאב אותנטי.

* שחר בן חור , מוזיקאי וקולנוען, בוגר החוג לקולנוע אוניברסיטת ת"א, הפיק את הסרט עטור השבחים "גם כשעיניי פקוחות", שעוסק במסעו המוסיקלי והנפשי של גבריאל בלחסן (אלג'יר), הסובל ממאניה דפרסיה.
שירים: לא לדאוג, אני ממריא, מסך כחול, עיניה השחורות, הגרוש שלה, חדר המדרגות, השיר שלה, איקאה נחמתי, מרי ואני, שעת נעילה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות