צודק גלעד כהנא. גם כשאנוכי הולך לראות להקת רוק, אני בא בשביל הסולן, בטח כשהסולן הוא גלעד כהנא. הנגנים יכולים להיעלב, אבל תארו לכם "ג'ירפות" ללא גלעד כהנא. אתם לא יכולים לתאר? אין דבר כזה.
באחת עשרה ומשהו בלילה כוונו הזרקורים לתוך הקהל. ראינו בחור ממושקף עם רמקול שמפלס דרכו לעבר הבמה. כניסת גחמה. מאוחר יותר הוא ימשוך חוט רמקול ויחזור להתחכך עם האספסוף (כלשונו) בפינאלה לא פחות גחמתי – כי מה הוא שווה בלי האספסוף הזה.
אני מעריך שעוברות אצל כהנא כמה מחשבות לגבי האספסוף, ואנסה לקרוא אחת: לא יאומן, אבל כל הטמבלים האלה הגיעו בשבילי?
מודה ומתוודה: הייתי אחד הטמבלים הדחוסים בתוך האספסוף. אין לי רומן ארוך שנים עם ג'ירפות. לא מאוהב. אני גם לא נמנה עם אחד מהחבר'ה האלה שרקדו, שרו, או אפילו דרשו שיר מסוים (מישהו לא הפסיק לצעוק "שיטין"). מהאלבום האחרון -"צריך לסגור הכל". לא התלהבתי כמו רבים מעמיתי (ששיבחו). כתבתי בשורה התחתונה, ואני מעתיק מעצמי: "אלבום של חרזן אורבני שדג הגיגים מזרם מחשבותיו, ומנסה לעשות מהם יצירה, שבה יומרת האלטרנטיב מסתירה את המהות".
כשרף הציפיות הוא בגובה הרושם שנותר מהדיסק, האפשרויות הן: או שהערב יאמת את גובה ציפיותיך, או שתצא באחת אחרי חצות לאוויר הקריר של הרצל פינת סלמה – בתחושה של ואללה: בכל זאת, הופתעת. לא בזבזת ערב. ולנטיין דיי!!!
אני צריך להחליט? אז אחליט: ואללה! כן, ערב מצחיק ומבדר עבר על כוחותיי שעמדו לי ל – 16 שירים, כששתי מצלמות סטילס כבדות תלויות כל כתפיי. הוכחה שנשארתי עד הסוף? השתתפתי בטקס הסיום, כשכהנא נצמד אלי ושר לי קטעים מהשיר האחרון.
אהבתי את השחקן שבזמר, את הזמר שבשחקן, אהבתי את הסרקזם שלו בקטעי המעבר (לפיד, הולנטיין דיי, בית ספר למוסיקה, רשתות חברתיות, האספסוף ועוד), את ההתלבטויות שלו (מה הוא עושה על הבמה, מה פתאום זמר. מה עם להיות נגר?), את הסינתוז של הקול, אפילו את הלכלוכים-ניבולים רוויי זרעוני חורף. וגם – אחלה הרכב, מצדדיו ומאחוריו, נגנים שבאו לא רק כדי לדפוק שעון. גם תיאטרון רוק טוב של זמר אחד – זה לא מעט. איך להגדיר? רוק entertainment. הולך.
שירים: צריך לסגור הכל , לכת , יש לו בחורות כמו מים, קיץ 2, אין בעצם זמן, לא יודע למה זה קורה לי, מהר מדי , אין כניסה לפילים, יכול להיות סוף טוב, אני מת, מונוגמיה, גג, וואו!, מים כבדים, סולם, רמי מואשם באחזקת סמים לא קלים.
הרכב: גלעד כהנא – שירה, יאיר קז – בס, ארז רוסו – גיטרה חשמלית, לוי בן ברוך – קלידים, אסי ששון – תופים.
ג'ירפות – קטעים מההופעה
תגובה אחת
לצערי, הלהקה וכהנא כבר שמעו יותר מידי מחמאות,
שבצדק חולקו להם על שני הדיסקים הראושנים הנפלאים.
ומאז כמעט כל דבר שהוציאו יותר ויותר מסריח מחשיבות עצמית מוגזמת, מורכבות פסאדו בלה בלה ואפס לחנים מרגשים.
בצער רב ויגון קודר נותר לומר- עדיף שייפרדו וינסו
כל אחד בנפרד את מה שבקצוץ שלו, הגם שחומרי הסולו האחרונים שלהם גם לא כזה אייאייאייי.
האיכות עברה לשוליים גם בישראל…..
אורי מרק, יום שני הירושלמים, נעם רותם, עבודות עפר, שני פלג- קנו, נסו, והצטרפו
לפורמה !
(:
בחול… על רגל אחת- טוי, צ'אפל קלאב, "הכל הכל",
פטריק וולף, קאט קופי, כמעט כולם אנגלים.