עכשיו הכל בסדר. כלומר – כשהוא אוהב אותה זה מצב אופטימאלי. יקבלה – על פגמיה וגחמותיה, מצבי רוחה המשתנים. לא יופתע משום דבר. היא בעד המשך המצב – כי התעייפה לוותר לאהבה. ניסוח יפה. במציאות האהבה אינה תמיד נענית למשאלות.
איה כורם – עכשיו. מה יום מיומיים? תהפוכות סגנוניות אין כאן. אבל למה לחפש תמורות אצל כורם, כשהיא מספקת בלדה פסנתר יפת עצבות, נוגעת בתוגתה, מפעימה במנגינתה. שרה את תחושת האמת שלה. לא מספיק?

מבט אחד/ונשימות/ מגע כף יד
ואצבעות/ וחום אנושי שכבר השכחתי מעצמי,/אבל עכשיו אתה
זה אור ראשון/ואחרון/ צחקנו כל כך/ עד שבכינו המון/ וחום אנושי שכבר השכחתי מעצמי/ אבל עכשיו אתה,/ עכשיו אתה
שמחייך אלי מבט כשאני קצת מזייפת/ זה שרואה בי כל היסוס וכל תנועה/ ושאוהב אותי גם כשאני לא מאושרת/ ושמכיר אותי כשאני לא מזהה.
מכלום הוא לא מופתע.
ימים רבים / וצל גדול/ כבר לא לבד/ אחרי הכל/ הפחד שלי שעמד כאן למולי/ אבל עכשיו אתה/עכשיו אתה
שמחייך אלי מבט כשאני קצת מזייפת/ זה שרואה בי כל היסוס וכל תנועה/ושאוהב אותי גם כשאני לא מאושרת/ ושמכיר אותי כשאני לא מזהה/ מכלום הוא לא מופתע.
עיניים אדומות חיכו שעות לבואך/להיעצם, להתרכך, להירגע /ואני כבר התעייפתי מלוותר לאהבה/ חולמת בימים, בלילה מקווה
זה שרואה בי כל היסוס וכל תנועה /שמחייך אלי מבט שמנחם/ושאוהב אותי גם כשאני לא מאושרת/ושמכיר אותי כשאני לא מזהה/ מכלום הוא לא מופתע.

איה כורם – עכשיו אתה