כלום לא טעים

קרן פלס

מילים ולחן: קרן פלס עיבוד: קרן פלס ודני "פילוני" קרק
3.5/5

קרן פלס ממשיכה לפלרטט עם אהבה ישנה, והשיר הזה נשמע כמחזור של דברים ששמענו אצלה גם בטכניקה השירית-נרטיבית וגם בסולם המוסיקלי. אחרי אהבת האגם לייק וואנקה, אנחנו איתה בוונציה, מקום נפלא לאהבה.
הוא הקריא לה שירה בגונדולה והיא הרגישה "אל יווני" ו"רגעים ליליים עמוקים" (אולי קראו את "האודיסאה") קרן פלס מול שתי מערכות יחסים. הראשונה – מעוררת בה געגועים עזים ("אז למה אני נמשכת לאחור") עם השנייה היא חיה, כי היא מתאימה לה. ("בול בשבילי") ממשיכה להתגעגע לדמות – שאין לה מושג איך זה לחיות במחיצתה, כלומר – הפיתוי ליופי ההוא ממשיך ללוותה. ה"כאן" גורם לה לחמוד את ה"שם", מה שנשמע מתכון גרוע לאושר.
אם לחזור למוסיקה – הנרטיב מושר בנעימות מלודית של התגעגעות שנקטעת במעבר קצבי שמפר את ההתרפקות הענוגה ומקבל תפנית דרמטית. מוסיקאית מוכשרת מאוד, אבל יש כבר תחושה של "שמענו ממנה דברים כאלה", שהיא ממשיכה "לפלרטט" עם המוסיקה שלה, להסתובב סביב אותו ציר, קו רומנטי של כמה אני אוהבת הקו המוסיקלי שלי. אז תגידו בצדק: זה הסגנון שלה. לא כל יוצר יכול להתגאות בזיהוי התכונות היצירתיות שלו. בכל זאת, נדמה לי כי ההתאהבות שלה בעצמה, בסגנון שלה – מעט בעוכריה.

פגש אותי בסקי גלשנו בלבן / אמר לי ״אם תסכימי גם אני מוכן" / רק אל תתאפקי, אל תהיי כבדה/ אני בן שלושים כמעט, גם את כבר לא ילדה״/ אחרי שלושה ימים במכונית שכורה/ נסענו לונציה הוא הקריא לי בגונדולה שירה/ איך אפשר לומר לו לא/ הוא אל יווני אז למה אני לא במיטה שלו

עוד קשה לי לשחרר/ עוד חושבת על מישהו אחר/ ואיך אפשר בכלל להתגבר/ על מין טמבל רזה כזה שלא עובר./ אוהבת את הרגעים/ הליליים שלנו העמוקים/ כלום לא טעים מאז שהוא עזב/ הממתקים מדברים איתי עליו.

קפה על השולחן/ שיחה מלב אל לב/ אמר לי ״אם את צריכה עוד זמן אני עוזב״/ לא רוצה לבד, לא רוצה יותר,/ עצוב לי לישון מאז, עצוב להתעורר./ פתח את זרועותיו הרחבות, אני טובעת/ לקח אותי לסיור ברחובות העיר השוקעת/ צחקתי רגע בגללו/ הפחד חלף כשהוא חשף את כל הלב שלו

עם אצבע בגומה שלו הרגשתי שוב ילדה / ולא חשבתי כבר על מה יהיה איתי מחר./ בחוף היום, שחום, יחף, הרים איתי על הכתף/ ושר בלי פחד לזייף/ וכשחזרנו אל העיר הזמין אותי לבוא/ אמרתי לא, אמר לי ״לא נורא
רק עופי. את ציפור״/ הוא בול בשבילי / אז למה אני נמשכת לאחור.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. קרן פלס היא סמל לקיפאון הנובע מעודף של נוחיות. נורא נוח לה היכן שהיא נמצאת. מדוע לה לחפש אתגרים? מדוע לרצות ליצור משהו רענן של ממש? לא שהיא הייתה מקורית במיוחד קודם לכן. מה בעצם אפשר לדרוש ממנה?
    לא סבלתי מהשיר הזה. לא נהניתי מהשיר הזה. סתם שיר שחוק ומשעמם. לפחות אפשר להסתכל עליה ולא לקבל חזוק. גם זה משהו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן