שנרקוד את השיר הזה? למה לא. רמבטיקו + בלקן ביט – איך אפשר לבכות, למרות שהטקסט – מביא לך את הדמעות. איזו מדינה: ייאוש, אנשים קטנים שדדו אותך, ילדים רעבים, אנשים ללא בתים, מולדת אטומה, המלך עירום, סכינים לאור היום, והכל נופל על אדמה. לא בא לבכות? שלא לדבר על לזעוק שבר.
אבל תחשיכו מסכים, תשליכו עיתונים לפח. תקשיבו לקומבינה הזו בין היאסו יודה לביט של הבלקן. האפיק הים תיכוני חובר לזרם מוסיקת העולם, ואין שום סיבה שלא יגיעו גם לאזור האפרו קריבי. כלומר: יש חגיגה, והבוב דילן המקומי החדש כנראה עדיין לא נולד. המוסיקה, בסופו של דבר הופכת את השיר לעוד מקבץ קיטורים שכולנו מזדהים איתו בקלות יתרה וממשיכים לדרכנו.
בהופעות (אחת משותפת בים המלח בקרוב) הקהל ישכח מהכל. ביבי יישאר ביבי, לפיד – לפיד, ישי לוי – יש לוי, בנט – בנט. המצב לא ישתנה. יאוש? בטח, אבל לפחות המוסיקה תשכיח. ומה העם הזה – אם לא רוצה לשכוח, לחגוג בטח רוצה. אז בבקשה: יודה ובלקן עוזרים לו. איזה קצב, איזה יאסו. כייף.
איך אפשר להסביר לך למה , אין לבן אדם סיכוי להיות / כשהייאוש עולה וצף מעל כל הגגות/ פה נולדתי , פה גדלתי , נתתי נשמתי / אנשים קטנים שדדו אותך , שדדו אותי
זה הלב שמתקומם, זה העם שלא חולם/ בכיכרות, במפעלים, כל הרחוב כולו זועם / ילדים פה רעבים אנשים ללא בתים / מדינה בה הנביאים חולמים
איך אפשר להגיד לך למה , ככה אי אפשר יותר/ השמיים קודרים כבדים מלמעלה, שעון החושך שוב חוזר/ כשהזקן קופא מקור , סכינים לאור היום/ אין מי שיצעק פה , המלך הוא עירום
זה הלב שמתקומם , זה העם שלא חולם/ בכיכרות , במפעלים , כל הרחוב כולו זועם / ילדים פה רעבים , אנשים ללא בתים/ מדינה בה הנביאים חולמים
עכשיו אני הבנתי , ארצי מולדתי / את המחיר אני שילמתי, ואנשים כמותי / אני רואה, את לא עוצרת מולדת אטומה/ כל מה שחשוב אצלך, נופל, על אדמה
