אניה היא סוג של אמביינט ניו-אייג’י. קולה הדק נעטף באווירה ריחופית. הצוות הקבוע שלה עם המפיק ניק ראיין מצא את הנוסחה שמלווה אותה בכל אלבומיה הקודמים. יש בזה רומנטיקה, מלנכוליה, משהו מהשירה ההרמונית הכמו גותית נוצרית TEMPUS ERNUM וכמו בהרבה נוסחי אמביינט עכשויים, זה צליל מיסטי משהו. מתכון נוסף הוא צלילי השקט הליריים של "אודים נופלים" ו"צליין", או העצבות של "אחר אחרי אחד". התזמור העשיר עושה את השירים למה שהם, עוטפים אותך אבל לא ממש חודרים.
