פרויקט הלביא

קול הקמפוס

אמנים שרים אריק לביא
4/5

למה אריק לביא ולא אריק איינשטיין? "מסע אספלט", הפרויקט הקודם של "קול הקמפוס" (תחנת הרדיו של בית הספר לתקשורת במכללה למנהל) התמקד בשיריו המאתגרים והמיוחדים של המלחין סשה ארגוב. נולד אלבום אוסף שהיה הומאז' אלטרנטיבי מרתק לארגוב. האתגר הוגשם בהצלחה יתרה. כשמדובר בשירים של מבצע אולטימטיבי – אני זקוק לתובנה עומק שתסביר את מהות ההומאז'.
אריק לביא עומד מאחורי קלאסיקות כ"אנקש", "את חכי לי", "אני מאמין". שנסונר ארצישראלי, סטורי טלר, טרובדור רומנטיקן שהצליח להעביר את התכנים והנופים המקומיים מרחוב פרישמן פינת גורדון ועד חופי הכינרת וכפר יהושע, זמר בלתי אמצעי, ממזרי שלא איבד מעולם מרוח הנעורים.
מוסיקלית, לא הסגנון הוא שיגדיר את קווי המתאר של אריק לביא, אלא הטון שעובר מחדות נוקשה לחום רך, הטמפרמנט התזזיתי, הפיסוק בשירה. הדיקציה. אריק לא היה זמר ג'אז, אבל באוריינטציה הוא שר כמו זמר ג'אז. הוא היה הפרנק סינטרה הישראלי. תרצו גם סוג של ז'ק ברל. אחד ויחיד. לא היה ולא יהיה אריק לביא שני. והנה, באוסף הזה, מנסים "לטפל" בשיריו ללא איזו נקודת אחיזה אומנותית. התוצאה היא רנדומאלית, ומבחן הביצועים מתמקד בשאלה האם הביצועים החדשים מיוחדים עד שנעדיפם על פני המקור.
1. שיר ההד – תעני אסתר (מילים: יעקב שבתאי, לחן: יוחנן זראי, עיבוד: דיוויד מזרחי ושי רוט)
צלילי אלקטרוניקה ושירה זחוחה מכניסים את השיר לספירה הזויה משהו, והשיר חוזר כמו איזה הד מן העבר. מעניין. מיוחד.  (ציון:8)
2. עמוק עמוק – מאיה פסטרנק (מילים: יעקב אורלנד, לחן: מרדכי זעירא, עיבוד: קובי ויטמן)
מאיה פסטרנק מתרפקת על עצבותו של השיר באמצעות צלילי בוזוקי יווני. טון מהורהר שמעניק לשיר זווית מיוחדת (ציון: 8)
3. דודו – חבורת אטומיק (מילים: חיים חפר, לחן: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', עיבוד: ירון פישמן)
הרמוניה שמימית מכינה את הקרקע לשירה ששומרת על רוח האתוס של שירי הגבורה וההקרבה של יפי הבלורית. חבורת אטומיק אינה מפנה עורף לרוח השיר ואפילו מדגישה את עומק הקינה שבה אנשים מספרים את סיפורו של דודו. (ציון: 9)
4. שכב בני – המדרגות
(עמנואל הרוסי, לחן: שלום חריטונוב, עיבוד: הוד דיין)
המדרגות שרים את שיר הערש בקצב איטי מדוד באינטרפרטציה המנסה לחבר בין האוריינטציה הקלאסית הישנה עם מוטבים של שירה חסידית (ניגון חב"ד המושר ביום הכיפורים). הניסיון מעניין. אבל התוצאה קצת "עייפה" ומחזרה אותי בגעגוע למקור. (ציון: 8)
5. בדרכי שלי – ירונה כספי
(אריק לביא עפ"י פול אנקה, לחן: קלוד פרנסואה וז'אק רבו, עיבוד: ירונה כספי)
לא ממש שיר של אריק לביא. תגידו פול אנקה, פרנק סינטרה. ירונה כספי לקחה את השיר למקום דרמטי, הפקיעה אותו מפשטותו הראשונית כדי ליצור מונודרמת פסנתר – שכל קשר בינה ובין אריק לביא יותר ממקרית. היומרה הובילה למלודרמה רגשנית מאוד על גבול הצעקנות. (ציון: 6)
6. הן אפשר – סער ליבן וקובי יהב (מילים: חיים חפר, לחן: דוד זהבי, עיבוד: קובי יהב)
דואט בגרסה עגמומית קודרת – לא מתוך עוצמה ותקווה אלא מתחושה של – נגזר עלינו להמשיך בדרך של ייאוש וחוסר תוחלת. הטון נוגה וכואב עד תחושת נואשות ואבל. העיבוד מצטרף הוא לתחושה הזו. פרשנות אחרת, מיוחדת. (ציון: 8)
7 . כיפק היי – הודסקא (מילים: אורי סלע, לחן: דוד קריבושי, עיבוד: הודסקא)
הורה פאנקי רגאיי נתקעה כאן בצורה די סתמית, כאילו כדי לעשות אתנחתא לחאפלה. (ציון: 5)
8. קרובה אלי – עופר פריאון (מילים: אריק לביא, לחן: דורלי חזון, עיבוד: עופר פריאון)
הרומנטיקה של אריק לביא על רקע "ירח שם מעל עירי הלבנה" מתורגמת ע"י עופר פריאון לשיר אווירה שקט, מושר מהורהר, כמעט קונטרסט לאופי הנרטיבי של לביא. מצליח להיכנס בין השורות, למרות שהביצוע הקולי חסר "צבע". (ציון:7)
9. מי שחלם – ניסים והנפלאות (מילים: דידי מנוסי, לחן: יוחנן זראי, עיבוד: טל הפטר)
מהקאברים היותר מיוחדים-מעניינים בפרויקט- שילוב סלסול מזרחי ועיבוד אוונגרד אלטרנטיבי מפרה דמיון (ציון: 9)
10. אל הגבים – רני שחר (מילים: יעקב שבתאי, לחן: סשה ארגוב, עיבוד: רני שחר)
תיאטרונטו במקום מוסיקה. כלומר – יותר תיאטרון מאשר מוסיקה. היומרה מעניינת. סשה מתהפך בקברו. רני שחר פירק את השיר ולקח את השיר למרתף האוונגרד שלו. אוהבי שירת היחדיו מארגנים הפגנה. (ציון: 8)
11. אנאקש – סגול 59 (מילים: נתן אלתרמן עפ"י ב. ברכט, לחן: סשה ארגוב, עיבוד: חן רותם)
מה חסר למקור של אריק לביא לבלדה הטרגית שאלתרמן עיבד על פי שיר של ברכט – כדי שנעדיף על פניה הגרסה המשמימה של "סגול 59"? אפשר ורצוי לחזור אליו (לותיקה) ולהרגיש שלא הפסדנ דבר. (ציון: 6)
12. שיר השיכור – אלון לוטרינגר (מילים: אלכסנדר פן, לחן: עממי, עיבוד: אלון לוטרינגר, עוזי רמירז)
אלון לוטרינגר משמש פה לאלכסנדר פן אוהב השתייה בגרסה מהשדות הדרומיים של אמריקה. אריק לביא במקרה הזה אינו חסר, כי השיר אחר. חשים באדי האלכוהול הבלוזיים בין השורות. (ציון: 8)
13. The blacks and whites – אני סמבה (מילים: אריק לביא, לחן: יגאל חרד, עיבוד: שרון קנטור)
אני מנסה להיזכר בטון של אריק לביא בשיר הזה. איפה הממזריות, איפה השובבות? עזוב אותך. לביא הוא אמצעי, תירוץ. כאן אנחנו בעולם של סמבה חלומית הזויה. אם המטרה היא להיזכר בשירי אריק לביא – היא הוחמצה. אם המטרה היא מעבדת ניסוי מוסיקלית, אז קיבלנו עוד גחמה אקספרימנטלית. (ציון: 6)
14. הקטר – אבי עדאקי (מילים: חיים חפר, לחן: יוחנן זראי, עיבוד: אבי עדאקי)
על שיר כזה ייאמר – גם אתם יודעים לשיר. ממש לא חייבים. זה קטר מפורק שגם במגרש גרוטאות לא בטוח שהיו מוכנים לקבל. (ציון: 4)
15. הזר המקנא לחן רעייתו – יהוא ירון (מילים: נתן אלתרמן, לחן: אילן מוכיח, עיבוד: יהוא ירון)
אחד משירי הקצה היותר חזקים ודרמטיים של אריק לביא, שיהוא ירון לקח אותו לקצה מוקצן יותר וחולל בו דרמה אולי גדולה ממה שהשיר יכול להכיל בליווי פסנתר. (ציון: 7)
16. שיר ההד – קילר הלוהטת (מילים: יעקב שבתאי, לחן: יוחנן זראי, עיבוד: קילר הלוהטת / עופר סטרול) הפתעה: פתיחה סולידית אינה מרמזת על מהפך ל – Punk. לי זה נשמע אפילו אנכרוניסטי להביא את הסקס פיסטלוס האנרכיסטים לשיר הזה. סתמי עד משעמם. (ציון: 5) 
סיכום: מברוק על היוזמה, על ההשקעה, על היומרה, אבל אם יש הומאז' שיחזירני בהתלהבות למקור – זה האוסף הזה. אריק לביא, אני חוזר אליך, מנער אבק מתקליטיך. הרווחת.

הפקה: אסף קפלן וקול הקמפוס

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות