נצא לטיול בעולם מוסיקלי אחר, קסום. תחושתי. אלגנטי. אניגמטי. המדריכים הם צמד (בסיס: לוס אנג'לס) שנע במעגלים של מסורתי ומודרני, כלים אקוסטיים ואלקטרוניקה. הנפשות הפועלות: רובין (Robin Hannibal) מקופנהגן ומילוש (Mike Milosh) מקנדה. הקול הרך-הנשי של מילוש יכול כמובן להטעות (זו לא גברת), אפילו יכול להזכיר פה ושם את שאדיי (Sade) אבל הצירוף ייקח גם לכיוון של Everything But the Girl.
כבר מהפתיחה Open – שיר אהבה, נקבע קו אווירה מינימליסטי טעון אווירה "סקסית" עדינה, קול עדין, צבוע בצבעי אפור, אפילו מהפנט בשיר כמו The Fall, בטעם ברזילאי – Don’t run away Don’t slip away my dear. בשיר הבא Last Dance – העיבוד יותר פאנקייי, וגם קולה של מילוש משתנה מעט בהתאם. Verse מחזיר לאווירה השמימית האיטית עם אפקט של ברז דולף המופק מתופי סטיל “In the morning light those circles fade / I always hated that moment”. שיר המציג את הצדדים המסוכנים שבאהבה.
בשיר 3 Days שר מילוש על הארעיות שבאהבה. השיר מתחיל בצליל נבל לפני המעבר למוסיקה מסונתזת הנשענת על ביט. האופי האפביטי של הקטע הזה אינו תואם את התוכן הנגטיבי: “It’s just my nature / I ruin love”, מתוודה מילוש. הקו הפסימי הזה בתיאור יחסים עובר לכל אורך השירים. השיר Woman מתאר את האהבה כמתכלה: “Love is terminal / not built to last / burn bright / burn fast”.  מוסיקה ושירה מאופקים, בלי גינונים, מבטאת את האמת המרה-מעציבה. ארבע וחצי הדקות של One Of Those Summer Days ממשיכים בקול נכאים את השיר הקודם בעיבוד אווירה חורפית חלומי. Woman שסוגר את האלבום, מתרחש באותה אווירת חלום שמימית. שיר של מילה אחת (Woman).
עשרה שירים על האהבה ופגעיה, יופייה וכיעורה – מבוצעים במנעד מיוחד של תחושות, מעין הליכה על בהונות, בהקפדה על קורלציה בין טקסט לצלילים המגיעה עד  יופי מוסיקלי צלול-חלומי , מצרך נדיר במוסיקה של ימינו.

“

Rhye – The Fall