אליוט. Who Is Ellyott? אז ככה: במרץ השנה (2013), בערב לשמוליק קראוס של 88 אפ.אם, בבית היוצר בנמל עלתה לבמה אישה בתספורת קצרה ושרה את השיר "שוב" בליווי עינב ג'קסון כהן. הציגו אותה כ"אליוט". אודה ואתוודה: לא זיהיתי בגברת את שרון בן עזר, מנהיגת "פוליאנה פרנק", תקליטנית מדופלמת, ששרה פעם (אומר הקומוניקט המצורף) שירים נגד שובניזם, לאומנות ומיליטריזם. השם "אליוט", אותו אימצה בסוף שנות השמונים,התחיל ככינוי חיבה, בגלל דמיונה לדרקון אליוט, מהסרט המוזיקלי "חברי הדרקון אליוט" משנות ה-70. כך כתוב. לא שיניתי שומדבר.
עכשיו אני שומע דיסק. הוא נפתח בקטע אינסטרומנטלי שנשמע כמו מוסיקת אבל לתזמורת מיתרים. מה זה עושה פה? לא יודע. בהמשך מנסה אליוט להעניק פרשנות ל – "שיר לים התיכון" של המשוררת אסתר ראב (אחותו של סבה) כאן "כל יגוני נגרים אל קרבך" נשמעים דווקא לא מדוכדכים בקצב האיטי ובטון הנינוח והמפויס של אליוט בעיבוד ג'אזי. ראב ביטאה בשיר את תחושתה שהיא כמו הספוג של הקיום הסובל, תחושה בראשיתית שמתנקזת לנהרות הזורמים לים התיכון. אליוט אינה ממצליחה לשדר את התחושה, אינה מקרבת את השיר לליבו של המאזין (כן, כן אני ולא אחר).
אני מנסה להתקרב יותר בשיר הפסנתר באנגלית – I Look Like My Mother, על תחושות שנובעות מהקרבה לסבתה, כאילו היא – כדור שלישי – חווה את האימים בחלומותיה. גם כאן הטון המפויס והשלו בעיבוד הג'אזי אינו משכנע שאכן חוותה את הטראומה, שליבה אכן נשבר בקרבה. המוסיקה די משעממת.
שינוי אווירה קיצוני: רביד כחלני מה"ימן בלוז" משתתף בפתיחה אוריינטאלית ואלקטרונית ארוכה (2.5 דקות) כדי להכניס את אליוט לקריאת "אתם ואנחנו" של מאיר ויזלטיר. שיר של זעקה אירונית על טיבו של האדם באשר הוא – אנחנו והאחרים (באירופה, בכל מקום אחר) אינם שונים, למעשה – שני גזעים של כלבים שאולפו להרוג. העיבוד המורכב (מזרח מערב) המותח את הטקסט לכמעט 9 דקות ניסה להפוך את השיר ליצירה, שבה משתלבת מוסיקת אווירה עם קריאת השיר. הקריאה המאופקת טובה, פרט לשורה האחרונה ("שני גזעים"וכו') שהיא אובר-דרמטית. התוספות המוסיקליות (הסיום הארוך) יומרניות ואינן נדבקות. עיבוד הרוק לארבעת המשפטים של "מה שראיתי" הוא מתיחת שיר לא פונקציונאלית (לטקסט) לשש וחצי דקות.

הפשטות לעתים חזקה מיומרה: Before The Sea Will Rise בלדת פופ-רוק על המתח הקים בין ציפייה להגשמה, האינטרפרטציה החדשה ל"אבא שלי" (תלמה אליגון רז-נמרוד טנא) טוענת את השיר במשמעות מיוחדת (סאב טקסט) של ממש בעיבוד אווירה אפוקליפטי משהו. In The Morning – שיר על תחושות בין מציאות להזיה בטונים שהזכירו לי את מריאן פיית'פול בעיבוד שחובר לחוויה הדמיונית. גם "אין גבול לאהבה" – מצליח לשדר במנגינה יפה ובטון מתכוון את התחושה.
אליוט מנסה להיות אחרת, "אלטרנטיבית" – אבל מרוב שהיא רוצה, הוא נשמעת לעיתים יומרנית עד כדי חוסר אמינות.