שם הדיסק אינו הולם את הדימוי הפוליטי-מיליטנטי של מנהיג ההרכב, עלי נוואז, בן למהגרים פקיסטנים בבריטניה, המזוהה עם מסרים המטיפים למוסלמים להילחם בפשיזם המערבי. אחרי ה-11 בספטמבר, האיש ניסה לשדר אהבה והסתייג מהטרור. המוסיקה שלו היא הרחבת הגבולות של פופ אלקטרוני-מוסיקת עולם-מוסיקה שחורה. הוא כונה הצ’אק די האסיאתי, הג’וני רוטן הפקיסטני. זה נשמעים כראג הודי מוסלמי, סינתזה סוחפת בין אפרו להינדי וגוספל, דראם אנד בייס ואלקטרוניקה. הסאונד תאווה
