האם הקסם פג? אני מתכוון לקסם של טרום תקופת הקאברים-סטנדרטים, להם הקדיש רוד סטיוארט את השנים האחרונות. She Makes Me Happy שפותח, הוא סוג מתאבן שלא ממש מעורר אותך להמשיך למנה הבאה. אבל בהמשך – רגעים של סטיוארט במיטבו.
זהו אלבום ראשון לסטיוארט המכיל חומרים מקוריים חדשים – אחרי 20 שנות בצורת. הוא מתלווה לאוטוביוגרפיה שסטיוארט הוציא. מבחינה זו, המושג "זמן" – במקומו. המוטו של "הזמן אינו ממתין לאף אחד", הוא תובנה פשטנית משהו, אבל הטון המחוספס של סטיוארט בבלדת הפופ הזו אומר – דבר לא נשחק אצלו גם כשזה נשמע קיטש על הנייר.
מה עשה הזמן לסטיוארט? להגיד הישן והטוב יותר או המיושן והפחות טוב? כל התשובות נכונות? ב – It's Over חוזרים לקול הנשמה המשכנע דובר האמת – על סוף הנישואין. גם Brighton Beach הוא שיר רגש יפה – לזכר האהבה הראשונה, אמנם לא בגודל להיט You're in My Heart או I Don't Want To Talk About It, אבל סטיוארט כאן במיטבו. Live The Life הוא בעל פוטנציאל להיכנס לרשימת 20 להיטיו הגדולים. Finest Woman מחזיר לחיים חדשים את הצד הפאנקי שלו.
Sexual Religio – למי שמתגעגע למשהו דוגמת Da Ya Think I'm Sexy?, משנות השמונים – זה שיר בשבילך.
Pure Love – שיר אהבה שקט מאוד שמגיע בסיום בעיבוד תזמורתי מפעים, המזכיר את סטיוארט לא רק הסינגר אלא גם הסונגרייטר המעולה.
מי שעוקב אחריו כמוני מאז Every Picture Tells A Story, יכול לקבל רגעי סטיוארט יפים. נכון שהכל נשמע כאן חיבור לחומרים ישנים-מיושנים, אבל אוהבי סטיוארט לא ידרשו כמדומני יותר, אלא אם כן הם מתנים את ההגעה לדיסק הזה בחמישה להיטי ענק.