כשאני שומע את הנעימה הזו, אני נמס מגעגועים. איך? למה? יש הגדרה לגעגועים המעורפלים האלה? אנחנו מדברים על סוף שנות השלושים. ימים תמימים של יין ושושנים על רקע גרמניה הנאצית. בלדה על שני אוהבים, אחד מלהיטיו הגדולים של נגן הקלרינט ומנצח הביג בנד, גלן מילר משנת 1939, בעיבוד נפלא רווי רומנטיקה. עושה חשק לחזור למועדון האיילנד קזינו שבו ניגנו מילר והתזמורת בשנות הארבעים.
