ניב רסקין מגל"צ הצליח לעצבן את אביהו מדינה בשידור חי. רסקין עשה פרומו לשידור בגל"צ – ערב הוקרה למדינה בפסטיבל מדיטרנה באשדוד, ושאל אותו משהו כמו: "בעקבות הגל האחרון של החזרה למוסיקה המזרחית באמצעות הפרויקט של רביבו, אתה מרגיש שיש צמא לחזור למוסיקה המזרחית של פעם, מול הפופ הים-תיכוני החדש?"
מדינה השיב: "אתם משדרים את הערב הזה ומכריזים – גדול היוצרים המזרחיים. מאיפה לקחתם את החוצפה לכנות אותי מזרחי ולא ישראלי. אני לא פחות ישראלי מאף אחד מכם".
רסקין השיב לו בהדגשת בידול "הז'אנר המזרחי". מדינה בתשובה – "אז למה לא קוראים למתי כספי, יהודית רביץ וגידי גוב – מוסיקה מערבית?"
אביהו מדינה אינו חפץ בכבוד של "גדול מלחיני המוסיקה המזרחית". הכבוד הזה, הוא טוען – מעליב אותי. אני מחפש יושר ויחס הוגן. אל תשדרו אותי תחת "מוסיקה מזרחית", אלא ישראלית. תוציאו אותי מהגטו שיצרתם, ותנו לי יחס של שווה בין שווים. שדרו את המוסיקה שלי כמו כל מוסיקה אחרת. מדינה לא רוצה לשמוע "עושים כבוד ל". הבידול של "כבוד ל" מעליב אותו.
והנה: מוציאים שוב את השדים מהבקבוק הישן. חוזרים פעם  נוספת לנושא שנראה כבר "פאסה". ובתקשורת כמו בתקשורת, יימצא מיד מי שיתלהב להעיר אותם.
בפעם האחרונה הייתה זו רונית תירוש, חברת הכנסת אז, מנכלית משרד החינוך לשעבר, שיזמה (במרץ בשנה שעברה) יום הוקרה בכנסת ל"מוסיקה המזרחית" כתגובה לדבריו של יהורם גאון נגד שירים ויוצרים במוסיקה ה"מזרחית". בין היתר כינה אותה גאון  "אסון טבע" ו"זבל שלא ברא השטן".
יום העיון תוכנן להתקיים בכנסת בהשתתפות זמרים ויוצרים ישראלים. בין המוזמנים המתוכננים היו מרגול, יוסי גיספן, אביב גפן ויהורם גאון עצמו. הכנס בוטל – בצדק. תירוש מצאה הזדמנות לרכב על נושא שנוי במחלוקת כדי לצבור פופולאריות אצל הקהל שמגיע להיכלים ולאמפיתיאטרונים לשמוע את אליליו.
מה רצתה תירוש: להגיד נו, נו, נו למי שאינם אוהבים את מבול שירי הקונפקציה, שמנסה לרכב על אותן תבניות טקסטואליות ומוסיקליות ולמחזר אותן עד דק? יש פופ ים-תיכוני טוב מאוד, יש פופ ים-תיכוני רע מאוד. למה להכניס את כל עניין המשקעים בין מזרחיים ואשכנזיים לסיפור הזה?
לחזור שוב ושוב לדיון על "מזרחית" או "מערבית" – זה אנכרוניזם בהתגלמותו. יש אצלנו המון מוסיקאים מוכשרים, יוצרים ומבצעים צעירים שלא מצליחים לשלם שכר דירה, כי יצירתם נשארת קרוב למגירתם, או לכל היותר מגיעה לפייסבוק, למייספייס, ולעיתים אם מזלה התמזל, נכנסת לאיזה מועדון להופעה שתיים.
המוסיקה שבמילא מורדת במאות אלפים לסלולר, מפוצצת בוכטות באירועים, עושה קופות שמנות בהיכלים, מעלה זמרים מעלימי מס לכותרות  – אינה זקוקה לסנגורים בשם איזו אפליה.
"מלחמת התרבות" של יהורם גאון לא הייתה נגד היוצרים של הז'אנר, אלא נגד ירידה ברמת איכות המוסיקה, שהוא שומע ברדיו. תקראו לה –  "פופ ים תיכוני". גם גאון יודע, שסטטיסטית היא המוסיקה הנצרכת ביותר. כשיש צריכה – מספקים סחורה. בידור להמונים. העם רוקד את המוסיקה הזו, צורך אותה, ויש מי שמייצר עבורו הרבה שירים לאולמי השמחות. כשסוף סוף יש מוסיקה שמפרנסת יותר מאשר בכבוד את בעליה, אין שום זכות לפגוע בה ובמשתמשיה. היום המלחמה אינה, כמו פעם, בין המוסיקה המיוצגת ע"י "מזרחים" או "אשכנזים", אלא על מקור על משאב כלכלי שמניע גלגלי תעשייה.
האם יהיה זה נכון להאשים את כלי התקשורת בכך שהם מתדלקים את הנושא מטעמים מסחריים ופופוליסטיים? – בהחלט. כי בסופו של דבר, העליהום על הז'אנר מתמקד לא במוסיקה מזרחית באשר היא על זמריה ופייטניה ואוצרותיה, אלא על כמה פופ הים-תיכוני הזה, שמצרף אליו הרבה קולות יפים מדי יום ביומו – מייצג "עם אחר". מבחינה זו – אביהו מדינה צודק. גם  אביהו מדינה ביקר בעבר את איכות הטקסטים של המוסיקה הים-תיכונית: הקריטריון היחיד, לדבריו, להצלחת שיר הוא כמה קליקים עשו עליו בסלולר. כמה הוא דופק הורדות, כמה המוסיקה הזאת מוכרת כרטיסים לנוקיה. כמה היא מרימה אולמי שמחות. זה הוא אמר.
ה"כמה" הופך לקריטריון הבולט והמשמעותי בוויכוח על תרבות. אני משאיר את התשובה לשאלה – האם זה צריך לעורר דאגה אצל מאות ואלפי יוצרים, צעירים ומוכשרים שהמוסיקה שלהם אינה מגיעה לסלולר, אלא נשארת במועדונים הקטנים, נמכרת בקטן כי אינה "מסחרית".
מוסיקה מזרחית? אל תעליבו את אביהו מדינה. גם עמיר בניון שלא נחשב "אחד מהז'אנר" יחזק אותו: "אין מוסיקה מזרחית פה בארץ. אף פעם לא הייתה. זהו ניסיון של אנשים עם פחות כישרון, יותר קנאה, פחות אינטליגנציה, שמביא אותם להידחק לפינות ולהגדיר דברים. אלה שטוענים שיש מוסיקה מזרחית – סתם טוענים לכתר לא שלהם. הם לא יודעים מהי מוסיקה מזרחית. מה שיש במוסיקה המזרחית על גווניה מבחינת תווים, מקאמים – אין במוסיקה ה"מזרחית הישראלית", שהיא בעצם מערבית. אני חושב, שמי שפוחד מעצמו, מגדיר למישהו אינטרס להפוך את זה למלחמה. זה לא צריך להיות ככה"( שיחה עם שלמה ארצי "7 לילות "ידיעות אחרונות, 4.12)
אני מוציא מדבריו של עמיר בניון משפט אחד – מי שפוחד מעצמו – מגדיר למישהו אינטרס להפוך את זה למלחמה. כמה נכון.
ככה: מוסיקה טובה אינה צריכה להיות פונקציונאלית, לשרת ציבור חוגג או  להתחשב ב"מזרחיים" "אשכנזים", שומרי מסורת. מוסיקה היא מוסיקה, מזרחית, מערבית, רגאיי, יוונית, קאונטרי, רוק, אלקטרונית. היא לא נועדה לשרת, היא אינה צריכה להתחשב במישהו, ליצור גבולות חברתיים, היא צריכה להיות מוסיקה שעומדת קודם כל בפני עצמה ובזכות עצמה.