תעזבו את השיר. תעברו לקליפ. מה מוכר כאן דוד אהרון? נוזל שטיפה למכוניות? חלום רטוב תוך כדי שטיפה מכונית? המנגבת שבתחילת הקליפ עוגבת – הופכת בסופו לחלום רטוב של ממש, כשהיא נשטפת בעצמה במימי המכונה.
האוטו שלו, היופי שלה. מה פתאום שוביניסטי? לדודו יש כוונות סקסיות טהורות. יכול להיות שזה תקדים? מישהו פעם אמר שבפופ הים-תיכוני לא הולכים על גסויות? חאפלה, חאפלה, אבל נקי. מה נגיד עוד? לא התקדם לשומקום. הראש המסחרי ימציא לנו שצף-קצב-קצף דאנס לאזורים שמתחת למותניים, אפשר לנפנף גם בידיים. זה יעיף את הנהגים על הכבישים. ואל תפתחו לי דיון על נושא "המוסיקה המזרחית". ממש לא מתאים. בואו נזרום, נרטיב, נשתגע. שתו מים ואל תעשו תאונות.
מצב רוח גג פתוח/ את נושמת ת’אוויר/ משתגעים עד השמיים/ רוצה לצעוק שכבר תדעי כבר שנים שזה כלום לא עושה לי/ מזמן איבדתי את החשק לספור/ אבל זו את שתמיד מדליקה בי/ את הניצוץ שגורם לי לבעור היי תגידי לי בוא, היא תגידי לי קח/ וקחי את הכל, בואי נברח/ האוטו שלי, היופי שלך/ ויש לנו זמן/ אז תגידי לי היי, תגידי לי בוא/ תגידי לי קח, וקחי את הכל/ איתך כל הטירוף הזה נראה כמו ים כחול
והלילה לא נגמר כי/ את אמרת לי לא מתאים/ בוא נזרום ונשתגע/ בוא נזרום לתל אביב אני אוהב איך שאת מאוהבת/ לחיות חיים שזורמים עד הסוף/ כי את זו את שכל כך מיוחדת/ וגורמת לאש בי לבעור
האוטו שלי, היופי שלך
2 תגובות
דודו אהרון לא ידע מאיפה זה בא לו, כאשר החנטריש הזה פשוט יפסיק לעניין מישהו. אולי זה כבר קורה. אלה תהליכים איטיים. אבל כך קורה למי שמצליח, משום מה, למכור ללא כישרון מיוחד. הרי אין בברנש הזה משהו שאין באחרים. הוא הצליח ( מאד ), אחרים הרבה פחות. אבל תור הזהב הזה יפוג לו. יבוא מישהו אחר עם מזל דומה, ויעביר את מר אהרון ויצירתו שוקקת החיים לשורות האחרונות של היציע. עד אז, שייתבשם בביקורות מפרגנות כמו זאת של חרסונסקיץ
נתת לו ציון נדיב מאד. אחד הדברים הגרועי ששמעתי/ ראיתי בזמן האחרון