למרות שרבים מהמבוגרים (להבדיל מילדים) אינם מדברים באופן גלוי על מתנות, הם מייחסים להן חשיבות רבה, תופשים אותן כביטוי לאהבה. זו אינה המתנה אלא הכוונה. הכוונה שבלב. תרצה אתר כל כך זקוקה (לאהבה), שהיא פונה בצר לה לאלהים אישי, שהוא אמנם אלהי השמשות והירחים, אבל גם נמצא ממש קרוב – מאחורי הברוש, מרכין ראשו לראשה, אף מדברת אליו גלויות (בשיר – דיבור של ממש – " מה מה אכפת לך אם הוא יבוא?… )
אפשר להתנחם בכך, שהבן זוג שכנראה יחזור בלי מתנה ליום הולדתה, הוא סתם שכחן וגם – ווט דה ביג דיל? רק מפני שחלפה שנה – חייבים מתנה? לא ממש נאמין שהיא תוותר כה בקלות, אבל על אהבה לא ניתן לוותר.
הניואנסים האלה מתנגנים במנגינה הנוגה שמסייעת לנרטיב להפוך לתחושה, שיוצאת מהאזור שמתחת למיתרי קולה של חוה אלברשטיין. התחושה מגיעה, נוגעת. זה שיר שנרשם ע"י רשם שירי הנצח, ששיכן אותו לבטח בפנתיאון יצירות המוסיקה הישראלית, ממשיך להפעים, לחלחל. להיות אקטואלי.
אלוהים שלי אשר מאחורי הברוש, זה שברוח לרגע נרעד, אלוהים שלי, השעה שלוש,
יום שני, שנת שבעים ואחת…
ולי יש היום יום הולדת, תל אביב, השעה שלוש, לא בכל יום אני נולדת, ולא בכל יום אתה מאחורי הברוש. עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות, אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות, אלוהי השמשות והירחים, אלוהי המתנות והפרחים, עשה שיזכור השנה, עשה שיביא מתנה.
אלוהים שלי, אשר מאחורי הברוש, זה שברוח הרכין את ראשו, חמישה במאי, השעה שלוש, יום שני… מה אכפת לך, מה אכפת לך אם הוא יבוא?…
הן יש לי היום יום הולדת, בשנה שעברה הוא שכח, וגם בשנה שלפני שעברה לא זכר, תמיד הוא מבולבל כל כך. עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות, אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות, אלוהי השמשות והירחים,
אלוהי המתנות והפרחים, עשה שיזכור השנה, עשה שיביא מתנה.
אלוהים שלי, אשר מאחורי הברוש, זה שהרכין את ראשו אל ראשי, אלוהים שלי, כבר אחרי שלוש,
ואצלי זה כבר קצת אחרי שלושים…
טוב, אז יש לי היום יום הולדת – טוב, אז מה אם הוא שכח, אז מה יש? בכל שתי דקות אישה נולדת, בכל שתי דקות נולד איש טיפש. לא צריך שום ניסים, אלוהים גדול, הוא פשוט שכחן, הוא שוכח הכל.
אלוהי השמשות והירחים, אלוהי השום דבר, אלוהי השוכחים – אז מה אם חלפה עוד שנה? בגלל זה מוכרחים מתנה?… אלוהים שלי…
יובל כספין – תפילת יום הולדת (צילום: יוסמיוסיק)
