מרוב אהבתי, שירי האהבה הגדולים

ארקדי דוכין

התו השמיני
4.5/5

אני אוהב את שירי האהבה של ארקדי דוכין. האם נסתפק בנקודה? שנסביר? המנגינות, ההרמוניות. הטון האותנטי. תקשיבו ל"יש בי אהבה" ותבינו מדוע אין מה להוסיף. המנגינות והטון חזקים מהסברים. יש בו אהבה והיא תנצח, שר הטורבדור, וגם אם אתה הכי ציני עלי אדמות – תאמין לו.
ארקדי דוכין הוא תערובת מיוחדת ונדירה ביותר בפופ הישראלי. יוצר שיצא משפת הלחנה רוסית בבסיס ומשירי המשורר ולדימיר ויסוצקי ויצר מוסיקה שיש בה גם רוק וביטלס ופינק פלוייד וארקדי דוכין, ומילים עבריות, בלדות שהן שילוב בין הפילוסופי לרומנטי.שירים של מערבולת רגשות בין דמע ושחוק, פחד ובלבול. זה האוסף הזה. בולט בו חזק מוטיב הרומנטיקן.
בדף יח"צ שצורף קושרים את האוסף ליום הולדתו ה-50. שיר אחד "חכי לי אהובה" הוקלט מחדש במיוחד עבור האוסף. "כמה עצב יש באהבה כמה שקר יש באכזבה". עיבוד של נגיעות ים-תיכוניות (עוד ודזאמבוש). אם אתם מתכננים חופשה באי בודד, אל תשכחו לקחת את השיר הזה. יש עוד שניים-שלושה שהייתי מוסיף לאי. למשל: "דומינו" – הדואט עם מאיר בנאי, בחיר הפלייליסט, שמתנגן נונסטופ על כבישי ישראל. וגם: "מי אוהב אותך יותר ממני".
את "יש בי אהבה" שמוכר מאריק איינשטיין, ארקדי מחזיר למגרשו האישי. תסכימו שקשה להפקיע שירים מרגע שהם הגיעו למגרש של אריק, אבל פרשנות הפסנתר של ארקדי מיוחדת. קברטית. אחרת. "אוהבת לא אוהבת" מגיע עם הקצב המדונסס, הגם ששמעתי ממנו בעבר גרסאות אינטימיות לשיר הזה. אני אוהב את דוכין כשהוא מוריד מהשירים  שכבות איפור, משאירם בקווי מתאר ראשוניים, אבל אני יכול להבין שבאלבום של שירים "שקטים" מנסים לגוון. "בגללך" (מילים: מיכה שטרית) מעובד בקצב בוסה ג'אזי. גם זה גיוון. והשיר הזה מזכיר שהשירים של ארקדי דוכין, שעוסקים ביחסים שבינו ובבינה עברו למגרש של השרים בציבור (הקלטה חיה) אצלנו לא באים רק לשמוע. באים להשמיע. ועם ישראל אוהב להשמיע את עצמו, ואם אפשר, שהזמר ידום וייתן לו לשיר לבד.
את "שיר לירי" של ולדימיר ויסוצקי הייתי משאיר בחלקתו הפרטית של ארקדי. סוג של שנסון שאין להפקיעו לטובת שירת הצוותא. גם "בודד בודד" הוא שיר אהבה מדי אישי (מוקדש לסימה), ששייך מאוד לארקדי דוכין. איזה רומנטיקן. תקשיבו ל"היא לא דומה", ל"שני סיפורי אהבה קטנים", שהוקלט חי ("מהכאב הזה לא נמות/ אך גם לא נחיה בשקט"). תקשיבו גם ל"איתך לתמיד", מתוך אלבום קונספט שיצא בקרוב. גם מי שמשחקים אותה לא רומנטיקנים – יילקחו בשבי.
חריג באוסף: "הבלדה על אלישע ונלי" – סיפור של ממש. תסריט בנוי על שחור-לבן. עובד זבל עני, מיואש ומתוסכל, דוגמנית שמסתתרת מאחורי איפור וקריירה צולעת, נפגשים באקראי ומקיימים יחסים. השאלה, אם הייתה שם איזושהי אהבה, נשארת תלויה באוויר.
אל תשירו את "הבלדה על אלישע ונלי". לא ילך לכם. פשוט תקשיבו: זהו טקסט מסופר, שמעוטר במנגינה על הבזק אהבה ללא המשכים. ארקדי מנסה לגעת גם בפער בין המעמד הפשוט לאליטה של עולם הזוהר. יש בו תשוקה ועצב על רקע שנות האלפיים המהירות. המוסיקה מחלחלת אט אט לסיפור, כשהוא (המספר) חודר בהדרגה לתוכו, ונהיה מעורב רגשית. התזמור הוא כמו פס קול לסרט. ארקדי הוא הבמאי-השנסונר, סטורי טלר. הסיפור מגיע, מחלחל.
גם כאן כמו השירים האחרים – ארקדי אמוציונאלי, מלודרמטי, מצליח להיות מתוק ואירוני, רומנטי ואינטימי, להביע מגוון תחושות שמרכיבות את האישיות שלו כאדם, שמחטט בתוך עצמו אבל גם נותן לעצמו להתרפק, ובשירי האהבה האלה מצליח להיות הכי קרוב אצל עצמו. איך הוא שר ב"מרוב אהבתי": "הכי חשוב שכל אחד יאמין בעצמו".

שירים: מרוב אהבתי, חכי לי אהבה, היא לא דומה, יש בי אהבה, אוהבת לא אוהבת, בגללך, שיר לירי, בודד בודד, סיפור אהבה שלו, שני סיפורי אהבה קטנים, דומים, איתך לתמיד (מתוך אלבום קונספט שיצא בקרוב), מי אוהב אותך יותר ממני, הבלדה על אלישע ונלי, חזרת.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות