מתברר שגם אם אדם בתוך עצמו הוא דר – עדיין אין זה מבטיח, כי יפענח צפונותיו. האם ידע את הסודות הטמונים במגירות. חשב שהוא ידע. עכשיו זה לא בטוח. חוזר לקרקע המציאות. מתעמת עם הוויה שאין בה מלך ולא כתר ולא קשת בענן. חוסר הביטחון משתלט.
רועי דהן לוקח אותי לכבישים אחרים, אוטוסטראדת הפופ-קאונטרי. גורדון לייטפוט של פעם. ליבו שם. אבל הלחן והקצב מניעים את השיר גם לכבישים המקומיים בקלילות-קליטות כל כך נסבלת, שחשבתי לרגע כי כבר שמעתי את השיר בעבר. במוסיקת קאונטרי, התחושות הקשות מתורגמות לצליל קליל ומהיר, מופקעות מחלקת הדכדוך האפלולית, ועדיין השיר והביצוע נשמעים אותנטיים דיים כדי לשכנע בכנותו של דהן.

I always thought that I would know/ How to react when I get slow/ When I crush into the stones/ I used to think I can reveal / The secrets of my hidden drawers/ But now and then I'm not so sure / Then I become so insecure / I wish I knew myself/ Is it the rhythm of my life / Or is it something else instead?/ There is no king and there is no crown/ There's not so much of what I found/ And there's no rainbow, no/ And if there is, I want to know/ But if there isn't let me go/ This place is crazy, and so am I/ I find it hard to define/ I always need to go/ Oh what a shame this is for me / There is no place that I can be. 

רועי דהן – Crush