חריגים. ועדת חריגים. זו הועדה המחליטה לגבי היוצאים מהכלל. הרינג-בלוך-גוטמן לא סתם בחרו בשם, אבל אם אני ועדת חריגים באשר לדברים הבאים ברוק המקומי, הייתי מכנס את הועדה לעוד ישיבה או שתיים. לא בטוח שהומצא הגלגל.
שיר נעורים, שיר ייאוש, שיר ניחומים, שיר פנטוזים. אני מקשיב לצליל גיטרות מעולה והפקה סהרורית, במיוחד הסיום האלקטרוני המבעית.
פחות אהבתי את הקול המאונפף של הרינג, שמסתתר מאחורי חומות סאונד. אני לא שומע מילים. אני שומע טון אפלולי, כאילו דרמטי-מנוכר במשפט "בואי ונהיה כלום". "להיות כלום" הוא ככל הנראה משל למציאות של יוצרים מבואסים שרוצים להאמין שהם ימלאו בתכנים חדשים-מרתקים את הרוק המקומי. בינתיים החריגים נשמעים יומרה במרתף הרוק. אבל לפני החלטה – האם לפנינו הדבר הבא, נכנס את הועדה בשיר הבא. אולי בכל זאת חריגים. זה לא השיר הזה.
שירה וגיטרות: יובל הרינג, בס: דן בלוך, תופים: יובל גוטמן.
היי, בואי נהיה כלום נפרוש מבית הספר ונישן בצהריים
אחר כך נחיה בתוך סרטים ונשחק אותה מתים כי זה הכי בטוח
העולם מקום בודד אבל אל תתרגש זה בסדר לפחד
היי, בואי נהיה כלום נדליק את האור בכל החדרים של ילדותינו
אחר כך נחיה בתוך סרטים ונשחק אותה מתים כי זה הכי בטוח
תגובה אחת
קצת קטנוני, הביקורות השלילות ללהקה כזווו טובה.
זכותם להיות קצת בדיקי. זה לא אומר שהם מתיימרים להיתפס הקיור בכל מחיר.
המוזיקה ולחנים נוגעים.
וזה הכי חשוב. כבר 40 דרגות לפני עידן רייכל.