לחן מילים וטון של תום ראשוני. ככה כבר אין כותבים בימינו. דורון שפר שר על אורגניזם יצירתי. השיר הוא בעל חיים. יוצרו, האיש מאחוריו חווה היוולדות, שיש בה סיום – עד ללידה המחודשת. הדרך הזו, שיש בה מהמורות (בדידות, הליכה לאיבוד, עולם אכזר) ניזונה מעונות השנה, מנופים, יערות, עננים, רגבים.
שיר של דמיון ציורי בראשיתי. המנגינה היא האיכות הצרופה, שאינה תלויה בדבר. פשוטה ומורכבת כאחת. פסנתר – בן לוויה יחיד שמצליח להעניק לביצוע את הראשוניות היפה, דרכו התמה, פשטותו היפה של דורון שפר במנגינות.