אני נזכר בשיר "נפש נקלטת בגוף" של אריאל זילבר, על רצון הנפש להיקלט בגוף אחר (חתול, ציפור). אז יכולת לחייך, כי זילבר חייך. בשיר הזה, הנפש ממשיכה לנדוד, זילבר ויתר על חוש הומור, כדי לספר על רגעים של ניצחון הנפש על השכל, מה שהוביל למנגינה המורכבת בשיר הזה.
אריאל זילבר פונה-מדבר אל הנפש בגוף שני בטון מתכוון, מתאר את נפתוליה והשפעותיה. תרצו: המנגינה נפתלת ממש כמו הנפש. במהלך השיר משנה כיוון לנתיב מפתיע.
על סף השבעים, אריאל זילבר, מהמלחינים היותר מיוחדים-מקוריים במוסיקה המקומית, מצליח להמציא עצמו מחדש. כמו שאומר השיר – "שיר שרתי לרוח – צליל לא מכוון". בסופו של דבר אתה נתון לחסדי הנפש גם כשאתה שר שיר, ואתה גם רוצה שהשיר הזה יגיע לכולם – " איך איך להשאיר סימן במרחב/ כא-ן כאן ועכשיו". השאיר עוד סימן יפה.