תמיהות פילוסופיות בשתי אגורות ("מה יש אחרי הכל", "מה יש אחרי כל הלילות"?) מובילות את שלמה גרוניך לגעגועים רומנטיים לאחת "יחפה רוקדת עם הרוח", "אהובה שותקת עם הרוח", שסופם ככל הנראה שתיקת היחדיו. אם יש מוסיקה מצילת מילים – זו המוסיקה הזו, שטוענת את המילים בתחושת געגועים אמיתית. זה שלמה גרוניך מאוהב-מהורהר-נוגה מאוד, בסולם שמביא אותו אל "סוף היופי והאתמול" בטון רך ומאופק שאומר: ליבו ופיו שווים.
מה יש אחרי כל העולם/ מה זורם אחרי הים / בסוף השקט בסוף החול/ מה יש אחרי הכול?
אולי זו את שם מחכה/ צוחקת עם הרוח / אחרייך אני בא/ כמו ילד, לצחוק איתך
מה יש אחרי כל הלילות/ כל הפחד, החלומות/ בסוף השחר והכחול / מה יש אחרי הכול?
אולי זו את שם יחפה/ רוקדת עם הרוח / אחרייך אני בא/ כמו ילד, לרקוד איתך
מה יש אחרי כל הימים/ כל הגשם, התחנונים/ בסוף היופי והאתמול / מה יש אחרי הכול?
אולי זו את שם אהובה / שותקת עם הרוח/ אחרייך אני בא/ כמו ילד, לשתוק איתך
שלמה גרוניך – אחרי הכל
