האורקסטרא ממשיכה את הסרט האחרון של קוסטוריצה "החיים הם נס". זהו מקבץ סהרורי-תזיזיתי, מלודי וקצבי ותיאטרלי.החבר’ה של קוסטוריצה יצאו אמנם מסצינת האנדגראונד של הימים שאחרי שלטונו של טיטו ביוגוסלביה, אבל מזה זמן רב שהם ממשיכים את מסיבת השחרור הגדולה. באו לצחוק על עצמם, על העולם, לעשות חיים משוגעים עם הקהל, שזה אומר הרבה שמח. מי שלא שמע-ראה את התזמורת של קוסטוריצה, לא שמע-ראה שמחה.
גיטרות, תופים, טובה, סקסופון, בס ואקורדיון מנגנים מוסיקה סוערת, חלקה מסרטי קוסטוריצה. זמר בקול צרדרד מניע את האורקסטרא ודוחף את הקהל.
קוסטוריצה עצמו – על הגיטרה החשמלית. המקצב: אונצה-אונצה-אונצה-אונצה עם כול מה שתרצו. פאנקי-ג’יפסי בלקני מעורב ברומני, ג’אז, צועני, לטיני, פולק, רוק מערבי, רוסי, מוזט צרפתי, קאונטרי ומערבונים, פופ ורוק. למעשה, ציטוטים מכול סגנון. ננאד ינקוביץ’, אמיר קוסטוריצה ודז’אן ספאראבלו לוקחים את המסורת הסרבית והופכים אותה לסוג של התפרחחות צוענית טירופית עם כול דבר, מעין מחרוזת שירי שיכורים.
ב"אפסייד דאון", על פי שיר סרבי ישן, מגיע המוטו שמסכם את הפילוסופיה של ה"נו סמוקינג אורקסטרא" על החיים: "החיים הם משחק פשוט/ בין מה שלמעלה ובין מה שלמטה/ מה שלמטה חייב לעלות/מה שלמעלה חייב לרדת".
והדיסק מסתיים במשפט: "החיים הם מעל שלום ומלחמה, גורל ואלהים".
אז נכון שמי שמחפש מוסיקה קצת יותר מתוחכמת, זה לא ממש הדיסק בשבילו. מצד שני, הדיסק עושה חשק להגיע לחגיגה. בסופו של דבר, קוסטוריצה והנו סמוקינג אורקסטרא הם סוג של קרקס מוסיקלי שמגיע לעיר.
