עמיר בניון כבר תופר פזמונים כחייט מיומן. כשיש דרישה – כותבים: "בסוף היום כולם הולכים אחרי חלום". מישהו יתנגד? "כולם מגיעים בדיוק לאותו מקום" – לא מסכימים? "כולם אוחזים בפיסת אמונה" – יש מי שיחלוק? ואז מכניס את ה"אני האישי" – זה ששומע מלאכים שרים שיר ישן, שיר נודע. כאן אני פחות מצטרף, יען כי חוש השמיעה שלי לא מגיע עד עולם השרפים והכרובים. אולי זה עניין של – "אשרי המאמין". גאון אולי חצה הגבול לקטע מתיפייף (תרגום – קיטש), אבל בגדול – שיר שאומר בפשטות שבסוף היום, כמו גם בסופו של דבר – כולנו קורצנו מאותם חומרים. החלום שחלמנו – נגמר.
כמו פשטות המילים – כך גם הלחן והעיבוד הלא מורכבים, רומבה כזו, בטעם הישן, עם קישוטי נשיפה יפים, שיהורם גאון שר בהתכוונות. גאון לקח את השיר לחלקה המלודית הידידותית למאזין, מה שמסתמן עוד להיט על בטוח באלבום החדש. גם עמיר בניון יודע, שיהורם גאון לא ישתנה לנו לפתע פתאום. טוב שכך.
בסוף היום כולם הולכים בעקבות חלום/ מחשבות על זמן ועל מקום,על מלחמה ושלום/ בסוף היום הזה אהיה גם אני יודע/ למצוא לי את הדרך ולרוץ בעקבותיה.
בסוף היום כולם מגיעים בדיוק לאותו מקום/ בסוף היום נגמרות המילים והכל היה כחלום/ בסוף היום כולם מגיעים בדיוק אל אותו מקום/ בסוף היום דועכים הצלילים נגמר לו גם החלום.
בסוף היום כולם אוחזים בפיסת אמונה/ בין שהיא גדולה ובין שהיא צנומה וקטנה/ בסוף היום הזה אהיה גם אני , שומע/ את המלאכים שרים שיר ישן, שיר נוגע.
