אמן השכנוע העצמי מבין כי: "לכל משפט יש מקסימום משמעות נסתרת אחת/ הרוב נשאר לא מודע/ לא מכוון לשום מקום" וגם: "לפעמים האמת כל כך מכוערת שהיא שקר". נסו לכתוב למשפטים האלה מוסיקה.
היומרה של יהוא ירון הייתה גם לכתוב מוסיקה למי מבקש להבהיר איך הוא "מתמודד עם ההיסטוריה" ("עם חיוך חצוף/ עם זין עומד") מדוע איננו זקוקים ל"עוד ישו קטן" ("כל אחד מאיתנו יכול להושיע את העולם") וגם ל – "המחלה שלי דורשת בשלומך/ והיא נוברת במדף התקליטים/ בכל פינה בבית היא תלויה על הקירות".
יהוא ירון מנסה לקרב את המילה לצליל כדי לשרטט הכי אותנטי את הגיגיו-תחושותיו. התוצאה היא אקלקטית מאוד, קברטית- תיאטרלית במהותה, נשמעת לעיתים פומפוזית מדי ("אהובתי אמת צרופה"), דרמטית בשילוב של פסנתר, בתופים ("מאורת הנחשים"), תחושתית עד כאב, כשהוא שר על דמות ש"עליה חלם", שתמיד דיבר עם "המיתוס" שלה, דמיין אותו, ורק פעם אחת יצא לו לדבר איתו – כשהכלב שלו מת. (מידע חוץ שירי: מדבר על יורם קניוק), והוא מגיע עד בלוז כשהוא שר "עפר באדמה" – מילים ולחן של טום וייטס. מצד אחר – הפופ המינורי-מלנכולי של "בצד הזה של השמים" העוסק בחיים, אהבה וחרדה מול המוות.
אחרי 14 קטעים, נחשפת מעט מהאמת של המשוכנע בצדקת אמנותו. אפשר מן הסתם לסכם אותה בארבע השורות הפותחות את הדיסק: "בפנים כאילו הכל בסדר/ בחוץ כאילו נופלים השמים/ ולא רואים את הסוף של המים/ בתהום הגדולה הזאת". יהוא ירון, שנסונייר עברי, עושה מוסיקה קודם בשביל לשכנע את עצמו. הוא מקווה שגם אחרים יקשיבו וישתכנעו שיש כאן אלטרנטיבה למה שמתרחש במוסיקה המקומית. ויש.

שירים: התהום הגדולה, היא, אני יודע איך להתמודד עם היסטוריה, בדבר מותם המתוק, עפר באדמה, אהובתי אמת צרופה, כל מיני סימנים, מאורת הנחשים, המיתוס שלך, המתים, בצד הזה של השמיים, עד הנימים הדקים, כולם כל כך, בכלל לא אמיתי
המילים והלחנים: יהוא ירון  חוץ מ: "אני יודע איך להתמודד עם היסטוריה" – לחן: הילה רוח
כולם כל כך – לחן: יהוא ירון ובוריס מרצינובסקי
בדבר מותם המתוק, המתים – מילים: קורציו מאלאפרטה
עפר באדמה – מילים ולחן: טום ווייטס נוסח עברי: יהוא ירון כל מיני סימנים – לחן: עדי רנרט ורונן רוט
הפקה מוסיקלית: יהוא ירון
עיבודים: יהוא ירון, שי לוינשטיין, אביב ברק, בוריס מרצינובסקי, יונתן לויטל, עדי רנרט, רונן רוט, הילה רוח ב״אני יודע איך להתמודד עם היסטוריה״